תהליכים מתואמים

שלמות אחת

בגוף יש בו זמנית הרבה סטופג'ים, הרבה תהליכים שמפסיקים וחוזרים, כל אחד בזמן אחר, והרבה תהליכים שמפסיקים כל אחד מזמן אחר. אנחנו רעבים, וגם מתמודדים עם מערכות יחסים, וגם תקועים עם איזו בעיה בעבודה, וגם הכלב נובח ללא הפסקה ומטריף אותנו, ועוד ועוד. כל התהליכים מתואמים זה עם זה.

הגוף השלם, כפי שהוא עכשיו, עם הסטופג'ים שבו, מופיע עכשיו עם התהליכים שבו, בשלמות אחת.

לדוגמה, אנחנו במסע בהרים. בגלל חוסר חישוב נכון, אנחנו נותרים ללא מים ואוכל לפרק זמן של כמה שעות, וחווים חוויה של רעב וצמא ממושכים. הגוף חלש, איטי, הבטן כואבת. הגוף השלם ממשיך באופן שהוא נושא את הסטופג' באיטיותו, בחולשתו. בד בבד, אנחנו צועדים, מסתכלים על הנוף, וגם משוחחים.

אין אפשרות לפרק את המצב להליכה לחוד, לשיחה לחוד, להתבוננות בנוף, ולרעב לחוד. כל התהליכים הללו פועלים יחד בשלמות אחת. ההליכה והשיחה במצב שאני רעבה היא כפי שהיא בתוך החיבור השלם הזה. אין אפשרות לפרק ולחוות את ההליכה כפי שהיא מופיעה לבד. ההליכה היא הליכה שבמהלכה יש שיחה, יש נוף, והיא מתרחשת כשאני רעבה. לכן היא הליכה עם שיחה, עם נוף ועם רעב ונחווית כך. אם השיחה תיעצר, ההליכה תהיה שונה, ואם ההליכה תיעצר ונעמוד ונתבונן בנוף השיחה תהיה שונה. גם חוויית הרעב שלנו תהיה שונה בזמן הליכה, או בעצירה. גם אם השיחה תעצור נחווה את הרעב שלנו אחרת. אם נגיע למקום שבו נוכל לקבל מים ומזון ונוכל לשבוע, ההליכה והשיחה כשאנו שבעים יופיעו באופן חדש.

תהליכים שזורים יחד

הדבר החשוב הוא שכל תהליך שמתרחש בגוף מופיע יחד עם כל התהליכים האחרים של הגוף שמתרחשים בשלב זה, ואין לו, לתהליך הזה משמעות של תהליך בודד. הוא אינו מופיע כיחידה, כתהליך בפני עצמו, תמיד יחד עם התהליכים שמתקיימים כרגע בגוף.

הדרך המדוייקת של איך שתהליך הוא בכל אחת מהפאזות שלו מרמז (implies) על התהליכים האחרים.

כלומר הדרך שבה תהליך ההליכה בכל אחת מהפאזות שלו (כשהתרחשה שיחה, כשהשיחה פסקה, כשהיינו רעבים, כששבענו, כשהיתה שיחה והיינו רעבים וכו') מרמזת על הפאזות של התהליכים האחרים (רעב, שיחה, התבוננות בנוף).

גישה זו הפוכה למה שמקובל בחלוקה המדעית של מערכות הגוף ומערכות הגומלין ביניהן. בגישה הרווחת מבחינים בין תהליכים, גם כאשר הם מופיעים יחד עם תהליכים אחרים. לדוגמה, אפשר להבחין בין תהליכים ומערכות כמו, מערכת העיכול, מערכת הרביה, מערכת הנשימה וכו'. ההפרדה מתרחשת למרות שהן לא נפרדות לאורך כל הדרך ויש ביניהן השפעות הדדיות.

אפשר לראות את אותן הפרדות גם בתחום של שינוי חברתי. מתייחסים לשינויים בדפוסי משפחה בנפרד משינויים בדפוסי בריאות ובנפרד משינויים בדפוסים כלכליים. בכל ענף נפרד מפתחים מושגים שונים, כאילו כל קווי ההתפתחות מתקיימים באופן נפרד. למעשה, הם מבטאים שלמות בלתי נפרדת בארועים שאנשים חיים בהם. כלומר, בכל ארוע חיים אי אפשר באמת להפריד בין היבטים משפחתיים, בריאותיים, כלכליים ועוד. היבטים אלה יוצרים שלמות אחת באותו ארוע.

אינטראקציה תחילה

הדרך הרגילה לחשוב על אינטראקציה בין תהליכים היא:

תחילה קיימים תהליכים רבים, ואז הם באינטראקציה זה עם זה. כל אותם תהליכים רבים הם נפרדים ושומרים על זהותם. הן יחידות בפני עצמן.

במודל של ג'נדלין, זה הפוך. התהליכים אינם עומדים בפני עצמם, הם אינם יחידות בזכות עצמן. תחילה יש שלמות אחת, אינטראקציה אחת, שהיתה לפני היותם של התהליכים.

ההליכה והשיחה מקיימים יחסים של אינטראקציה תחילה

תהליך האינטראקציה מתקיים הרבה לפני שהתהליכים הפכו למובחנים. ההשפעה ההדדית ביניהם קדמה להיותם הרבה, והמשיכה כאשר הם הפכו להרבה.

ההליכה, השיחה, ההתבוננות בנוף והרעב היו אחד, תהליך אחד שלם. הם שלמות אחת. יש ביניהם יחסי הדדיות, מתוכם אפשר לחוות הליכה, שיחה, התבוננות בנוף ורעב.

תהליכים מתואמים – מה היחסים ביניהם?

המושגים "השפעה הדדית" ו"תיאום" בין תהליכים שייכים למודל הישן שבו דברים מתקיימים כעצמם ורק אז נוצרים ביניהם יחסים. נעבוד בהתאם לעיקרון interaction first ונאפיין את מערכת היחסים בין תהליכים. בין תהליכים מתקיימים שני היחסים הבאים:

original interaffecting – השפעה הדדית במקור. "הם" משפיעים זה על זה עוד לפני שהם "הם". ההליכה, השיחה, הנוף והרעב היו שלמות אחת לפני שיכולנו לדבר על הליכה, שיחה, נוף ורעב.

אפשר גם לומר שהתהליכים הם coordinately differentiated – מובחנים באופן מתואם. הם נעשו מובחנים מראש באופן מתואם, והם נפרדים רק בדרך זו, כשהפאזות שלהן מרמזות אחת על השניה. כלומר, כשמבחינים בין ההליכה לשיחה עדיין יש תיאום ביניהן – ההליכה נמרצת לצד השיחה, והשיחה מעמיקה לצד ההליכה.