רוב הזמן אנחנו כמו דגים במים. שוחים ולא מודעים בכלל למים שבהם אנחנו נמצאים. אנחנו רגילים שלומדים באופן מסויים, שחווים למידה כך, שבית-ספר הוא כזה וכך היה דורות רבים. אופן הלמידה הבית-ספרי הוא המים שבתוכם אנחנו שוחים. יש שינויים, יש חלופות. אבל מתי יוצא לנו רגע לעצור ולבחון מהי באמת למידה ואיך היא נחווית במיטבה? איך היא תהליך חיים שמשתלב באופן אורגני בתהליכי חיים אחרים? הגישה הזו מאפשרת התבוננות דרך עדשה בהירה ומבהירה על למידה, והשינוי נובע מתשתית זו.

כל אחד מהזרמים האלה מבוסס על תפיסה חינוכית ותשתית רעיונית משלו. אבל ניתן להתבונן על למידה בכל אחד מהזרמים הללו ולגלות איזורים של הלימה, וגם להסביר באמצעות ה"עדשה" של הגישה את איכות הלמידה שמתרחשת. למשל, יוזמות של ילדים שמקבלות מקום בבתי-ספר דמוקרטיים, עבודת כפיים ומלאכות יד בחינוך וולדורף, משחקים ופעילויות עם אביזרים בחינוך מונטסורי.

הגישה מבוססת על הפילוסופיה של יוג'ין ג'נדלין, אבל הפוסטים, הסדנאות וכל הכתוב באתר מגישים את הרעיונות ויישומם באופן בהיר ונגיש. הרעיונות אמנם לא מוכרים, אבל באמצעות דוגמאות והמחשות אפשר להרגיש אותם ממש בחיים שלנו. כמובן שאם רוצים, אפשר גם להתעמק בפילוסופיה של ג'נדלין, רצוי בקבוצה עם מורה שבקיא בכך.

אנחנו, אנשי החינוך, עוסקים בהיבטים רבים, כשאחד ההיבטים החשובים הוא למידה. במירוץ ההספקים, המבחנים והבגרויות, יוצא לנו מעט לעסוק במהות הלמידה, בלמידה ברמה התשתיתית ביותר. הרעיונות של הגישה הם חדשניים ועם זאת יכולים להחוות באופן ישיר בחיים שלנו, בחיים של תלמידינו, ולאפשר שינוי באופן בו אנחנו מתייחסים ללמידה.

ברור שקשור. כל הורה הוא מחנך. כל הורה מלווה תהליכי למידה. המון למידה מתרחשת מחוץ לבית-ספר, במסגרת הביתית. גם "תרבות" הליווי ההורי נגזרת מהתרבות הבית-ספרית. היינו רוצים להתנתק לרגע ממה שאנחנו רגילים, מהמים שבהם אנחנו שוחים. מהתרבות שבה מלווים תהליכי למידה. התבוננות בלמידה דרך הרעיונות של הגישה מבהירה מאד מה זו למידה, ואיך מלווים אותה. זה חשוב לכל הורה.