במשך דורות ילדים לומדים באותן דרכים: הקשבה לתיאורים והסברים, העתקת מידע (מלוח שחור, מלוח לבן, ממצגת), כתיבה לקצב הקראה של המורה, ניסיון להבין מה שהספר או המורה מסביר, מילוי דפי עבודה, השתתפות בדיונים קבוצתיים או כיתתיים. לפעילויות הללו יש שני מאפיינים בולטים: 1. אלה פעולות הכרוכות במאמץ קוגניטיבי, מרוכזות בשכל. 2. הפעילויות הללו בדרך כלל נובעות מגורמים חיצוניים (תכנית הלימודים, המורה), ולא מהתנועה הפנימית של הילד. תנועת החיים של הילד, השואפת לעשות את צעדיה קדימה, מודחקת, נבלמת שוב ושוב. הילדים לומדים ומורגלים לכך שחומר הלימוד הוא "שם" – בספר, במחברת, אצל המורה. הוא לא באמת חלק מהם, הוא אינו חי בתוכם. תהליך הלמידה הוא במקרים רבים משעמם, יבש, סזיפי, מרוחק, חסר תשוקה.

כדי לשנות באמת, באופן איכותי, יש לפגוש את הלמידה דרך ערוצים חדשים במקום לעשות יותר, או יותר טוב מאותו הדבר. כדי שלמידה תהפוך למשהו ער, פועם, מחובר וחי, נדרש לא פחות משינוי פרדיגמה. נחוצה הסתכלות חדשה ואחרת על תהליכי למידה.

וכל זה נכון גם לגבי אנשי חינוך – מורים, מנהלים, מדריכים. גם הלמידה והעשייה שלהם חשוב שתנבע מתנועה פנימית, בשאיפה לצעדים הבאים, מונעים מתהליכים חיים.

הרעיונות הפילוסופיים של פרופ' יוג'ין ג'נדלין מזמינים הסתכלות מחודשת שכזו על תהליכי למידה. הפילוסופיה של הבלתי מנוסח של ג'נדלין עוסקת בתהליכי חיים, בקשר בין משמעות, חוויה וחשיבה, ומיושמת באופן רב עוצמה בשדות שונים, העיקרי שביניהם הוא פסיכותרפיה ומקצועות טיפול אחרים, אך גם באדריכלות, יזמות, ייעוץ ארגוני ועוד. "למידה מתנועת החיים" היא גישת למידה שמבקשת לבחון את רעיונותיו הייחודיים של ג'נדלין בתוך שדה הלמידה, לשם יצירת מבט חדשני ורענן על תהליכי למידה של בני אדם קטנים וגדולים.

הגישה מתבססת על שלושה רעיונות גדולים, שמוצגים כאן: