הזמנה לחשיבה ולמידה

ואז התחיל העשור האחרון. הפרדיגמה השתנתה. מתוך קפיצה אמיצה אל מחוזות האי וודאות, עם חיזוק של חשיפה לבודהיזם, ואחר-כך לימוד מעמיק ומתמשך של הפילוסופיה של ג'נדלין – גיליתי שלחיים יש סדר מעט שונה ממה שחשבתי. סדר שלא נענה לתכניות שלנו, סדר שהשכל לבדו לא יודע להתמודד איתו. בהדרגה, הפסקתי לתכנן את החיים שלי רחוק. התחלתי לאפשר לחיים להתהוות בדרכם.

מפרדיגמת היחידות שבה סיבתיות פועלת, וכל אדם מעצב לעצמו את חייו ושולט בהם, מתכנן את דרכו מראש – עברתי לחיות, על-פי רוב, על-פי פרדיגמת ההתהוות.

בשום פנים ואופן לא הייתי יכולה לתכנן, לעצב, גם לא לדמיין את המקום בו אני נמצאת עכשיו, לא העיסוקים, לא היכולות, לא תחומי העניין, וגם לא מי שאני היום. המפגש שלי עם הפילוסופיה של ג'נדלין, ליווי תהליכי חשיבה בקצה הידיעה, הוראת הפילוסופיה של ג'נדלין. כל אלה התהוו מתוך מפגשים ושיחות עם אנשים, תנועה פנימית שמגיבה למשהו חדש שקורה, התרגשות, והזדמנות.

חשוב לומר שלא ישבתי בחוסר מעש בתוך הערפל של חוסר הוודאות וחיכיתי שהזדמנות מרגשת תגיע. התנועה הפנימית שלי הוליכה אותי לעיתים בחושך, לפעמים באור, היא היתה הנהגת שלי במסע לחיים מתהווים. אבל זו נהגת רגישה ומקשיבה. היא לא נוהגת במהירות, או בכוח, היא קשובה לסביבה, לעצמה, והמסלול שלה מתהווה ככל שהיא מתקדמת. באנלוגיה, החיים מתהווים מתוך אוסף של צירופי מקרה, כמיהות הלב, וסוג של "חוש ריח". כל צעד מאפשר לחוש ולשאוף לצעד הבא. צעד צעד נוצרים מתוך כמיהה ופליאה.