רעיון שני: משמעות מורגשת וידיעה גופנית

תחושה מורגשת

הגוף שלנו חי מצבים שונים, ולכן לגוף יש תחושה לגבי מצבי חיים, גם כשההכרה שלנו אינה תופסת וזוכרת את כל הפרטים של המצב. הגוף יודע, הרבה יותר ממה שהשכל שלנו מכיר. אבל הידיעה של הגוף איננה מפורשת, ואינה מנוסחת במילים ובמושגים. היא מורגשת (כמו, למשל, התחושה הגופנית שיש לנו כשאנחנו יודעים ששכחנו משהו, או כשאנחנו מחפשים מילה מדויקת לבטא משהו). איך הרעיון של משמעות המורגשת בגוף והיכולת להרגיש משמעות שעדיין אינה מנוסחת ולהתבטא מתוכה יכול לשנות את האופן בו אנו חושבים על למידה? איך אפשר לגשר בין הגוף לשכל וללמוד עם הגוף השלם?  "למידה מתוך תנועת החיים" מחפשת דרכים להפנות את הלומד, בנוסף לשימוש בכלי החשיבה הלוגיים, גם אל המשמעויות המורגשות אצלו ביחס למושגים ותכנים נלמדים. הפניה אל משמעויות שאינן מנוסחות עדיין אבל מורגשות, והביטוי מתוכן, מאפשרות מרחבי ידיעה חדשים.

לדוגמה: מאיפה אנחנו מכירים? אנחנו פוגשים אשה ברחוב ואנחנו יודעים שאנחנו מכירים אותה, אבל לא זוכרים מאיפה. זה שונה מאד מאשר לא להכיר בכלל. משהו בנו יודע שאנחנו מכירים, לאשה הזו יש משמעות כלשהי והיא מורגשת אצלינו, אבל הידע הזה מובלע. יש תחושה שמנקרת בנו, ממש תחושה גופנית במרכז הגוף (אולי בבטן או בבית החזה) שלא נותנת לנו מנוח – אנחנו מכירים את האשה הזו… מאיפה אנחנו מכירים אותה? התחושה לא עוזבת אותנו… אותה תחושה מתקשרת אתנו – היא נשארת בעינה ולא נעלמת לנוכח השערות סרק שעולות – אולי אנחנו מכירים מהתיכון? אולי מבית-הספר של אחד הילדים?  אולי נפגשנו פעם לפגישת עבודה? והתחושה עוד שם… מנקרת, עקשנית. ואז זה מגיע כמו משום מקום  – זו הרי הספרנית מספריית הילדים! התחושה המנקרת משתחררת ונישאת קדימה, ואנחנו מברכים אותה בלבביות ובתחושת רווחה, וממשיכים הלאה.

אותו משהו בנו יודע בתחושה, לא במחשבה. הוא עדיין גולמי. ג'נדלין מכנה אותו: "משמעות מורגשת" או "תחושה מורגשת" (Felt Sense – FS). המשמעות המורגשת היא מובלעת – אנו חשים את המשמעות שיש לאדם הזה עבורי, בלי יכולת לבטא אותה, בינתיים. בכל פעם שאנחנו מפנים תשומת לב למצב שאנו חיים, עולה בנו משמעות מורגשת לגביו. משמעות מורגשת עולה כשאנחנו מפנים אליה קשב, מעצם המפגש עם תשומת הלב.

לעיתים קרובות, אנחנו לא נמצאים בקשר עם המשמעות המורגשת. במקום זאת, אנחנו נוהגים לציית לתבניות קיימות, לאיך הדברים אמורים להיות, לדפוסי פעולה שגורים, ומתעלמים מהמשמעות המורגשת. הדוגמה הבאה ממחישה את ההבדל בין חוסר חיבור למשמעות המורגשת לבין חיבור אליה:

במהלך השנים העברתי הרצאות רבות לפני קהל. יכולתי להבחין בין שני סוגים של איכויות במהלך העברת הרצאה. בסוג אחד נצמדתי למשהו עליו החלטתי מראש – משפטים ומבנים ששיננתי לעצמי, או משפטים כתובים במצגת. כשדיברתי כך, הרגשתי שאני מדברת באופן מכאני, שנסמך על זיכרון או על המצגת, ולא חי את הסיטואציה שמתרחשת עכשיו. המשפטים שאמרתי הרגישו לי חסרי חיים. למעשה, איבדתי את הקשר למשמעות המובלעת ב"כל הדבר הזה" שרציתי להגיד. בסוג השני, הייתי מחוברת למשמעות המובלעת שהייתה מורגשת אצלי בכל העת והמילים והמשפטים נבעו מתוכה בזמן אמת. כשדיברתי כך, היה שטף וביטחון בדבריי, והם היו מלאי חיים. גם הקהל הרגיש בחיות הזו והגיב בהתאם. במקרים האלה, כמעט ולא נזקקתי לשקפי המצגת. מבט אחד מהיר על הנקודות במצגת הספיק כדי שמשמעות חדשה תורגש, ומתוכה ינבע עושר של דוגמאות, רעיונות וסיפורים. תוך כדי הדיבור, תיקנתי ועידנתי את המשפטים והמילים מתוך חיבור אל התחושה המורגשת.

הדוגמה מעוררת את השאלה לגבי הקשר בין המשמעות המובלעת לבין המילים והדיבור שמתרחשות מתוכה. המילים והדיבור אינם המשמעות המובלעת. המשמעות המובלעת היא רק מורגשת, ומגלמת מורכבות שאין אפשרות לבטא את כולה במילים. לשם המחשה, כאשר אנו מסבירים משהו מתוך המשמעות המובלעת, ואיננו מובנים כהלכה, אנחנו פונים שוב למשמעות המובלעת ויוצרים מתוכה הסבר אחר. שני ההסברים נבעו מאותה משמעות מובלעת אבל בכל פעם עם מילים אחרות, מה שממחיש שהמשמעות המובלעת איננה זהה למילים המבוטאות ממנה, אלא היא יותר מהמילים.

להרחבה, אתם מוזמנים לקרוא פוסטים מומלצים בבלוג המתייחסים לרעיון זה.

עוצמה של גל גדול. חוויה, משמעות

יצירת משמעות מחוויה

מה זו חוויה? מה הקשר של חוויה לחשיבה ולשפה? בפוסט הזה אביא מספר רעיונות שמתייחסים לקשר בין סמלים (מילים, מחוות, ייצוגים) לבין חוויה. כמובן שנתייחס בהמשך לקשר בין הרעיונות הללו לבין שדה הלמידה.

קרא עוד »

להתחבר לתחושה מורגשת

אחד הרעיונות הייחודיים בתיאוריה של ג'נדלין הוא הפידבק המגיע מבפנים, מאיזושהי ישות גופנית ש"יודעת" אולי אפילו יותר ממה שאנו תופסים בהכרה שלנו. אותו משהו בנו יודע בתחושה, לא במחשבה.

קרא עוד »