רעיון שני: משמעות מורגשת וידיעה גופנית
הגוף שלנו חי מצבים שונים, ולכן לגוף יש תחושה לגבי מצבי חיים, גם כשההכרה שלנו אינה תופסת וזוכרת את כל הפרטים של המצב. הגוף יודע, הרבה יותר ממה שהשכל שלנו מכיר. אבל הידיעה של הגוף איננה מפורשת, ואינה מנוסחת במילים ובמושגים. היא מורגשת (כמו, למשל, התחושה הגופנית שיש לנו כשאנחנו יודעים ששכחנו משהו, או כשאנחנו מחפשים מילה מדויקת לבטא משהו). "למידה מתוך תנועת החיים" מחפשת דרכים להפנות את הלומד, בנוסף לשימוש בכלי החשיבה הלוגיים, גם אל המשמעויות המורגשות אצלו ביחס למושגים ותכנים נלמדים. הפניה אל משמעויות שאינן מנוסחות עדיין אבל מורגשות, והביטוי מתוכן, מאפשרות מרחבי ידיעה חדשים.
דוגמה – מאיפה אנחנו מכירים?
אנחנו פוגשים אשה ברחוב ואנחנו יודעים שאנחנו מכירים אותה, אבל לא זוכרים מאיפה. זה שונה מאד מאשר לא להכיר בכלל. משהו בנו יודע שאנחנו מכירים, אבל הידע הזה מובלע. יש תחושה שמנקרת בנו, ממש תחושה גופנית שלא נותנת לנו מנוח – אנחנו מכירים את האשה הזו… מאיפה אנחנו מכירים אותה? התחושה לא עוזבת אותנו… אולי אנחנו מכירים מהתיכון? אולי מבית-הספר של אחד הילדים? אולי נפגשנו פעם לפגישת עבודה? והתחושה עוד שם… מנקרת, עקשנית. ואז זה מגיע כמו משום מקום – זו הרי הספרנית מספריית הילדים! התחושה המנקרת משתחררת ונישאת קדימה, ואנחנו מברכים אותה בלבביות ובתחושת רווחה, וממשיכים הלאה.
אותו משהו בנו יודע בתחושה, לא במחשבה. הוא עדיין גולמי. ג'נדלין מכנה אותו: "משמעות מורגשת" או "תחושה מורגשת" (Felt Sense – FS). לא תמיד אנחנו נמצאים בקשר עם המשמעות המורגשת. במקום זאת, אנחנו נוהגים לציית לתבניות קיימות, לדפוסי פעולה שגורים. הדוגמה הבאה ממחישה את ההבדל בין חוסר חיבור למשמעות המורגשת לבין חיבור אליה.
דוגמה – דיבור מול קהל
במהלך השנים העברתי הרצאות לפני קהל. יכולתי להבחין בין שני סוגים של איכויות במהלך העברת הרצאה. בסוג אחד נצמדתי למשהו עליו החלטתי מראש – משפטים ומבנים ששיננתי לעצמי, או משפטים כתובים במצגת. כשדיברתי כך, נסמכתי על זיכרון או על המצגת. הדיבור היה מכאני ולא חי את הסיטואציה שמתרחשת עכשיו. איבדתי את הקשר למשמעות של "כל הדבר הזה" שרציתי להגיד. בסוג השני, הייתי מחוברת למשמעות שחיה בי ומורגשת בתוכי והמילים והמשפטים נבעו מתוכה בזמן אמת. כשדיברתי כך, היה שטף וביטחון בדבריי, והם היו מלאי חיים. גם הקהל הרגיש בחיות הזו והגיב בהתאם. במקרים האלה, כמעט ולא נזקקתי לשקפי המצגת. מבט אחד מהיר בשקף הספיק כדי שמשמעות חדשה תורגש, ומתוכה ינבע עושר של דוגמאות, רעיונות וסיפורים.
יצירת קשר עם משמעות מורגשת בתוכנו של רעיון, מושג או סיטואציה יכולה לחבר בין מבנים חיצוניים ושגורים לבין חוויות והתנסויות, ולאפשר למידה חיה, מחוברת ומלאת משמעות.
יישומים של רעיון 'משמעות מורגשת וידיעה גופנית'
פיסיקה מורגשת
במסגרת פיתוח רעיון ללימוד פיזיקה עם יותר משמעות וחיבור, רונית דיאמנט, מורה לפיזיקה, ואני מפתחות תכנית בשם: "פיזיקה מורגשת".
הפוסט הזה מניח את היסודות הפילוסופיים מאחורי "פיזיקה מורגשת". איך אנחנו מקשרים מילה או מושג למשמעות שלו? איך אנחנו עושים את זה באופן טבעי כשאנחנו מדברים, כשאנחנו מסבירים מונחים שאנחנו מכירים ויש לנו בסיס חווייתי התנסותי לגביהם? ומה קורה בלמידה פורמאלית בבית-ספר?
בקרוב נתאר כאן התחלות של יישום התכנית עם תלמידי תיכון.
רעיון 'משמעות מורגשת וידיעה גופנית' בבלוג (פוסטים נבחרים):
תחושת החוויה בשדה הלמידה (ההיבט של ביטוי במילים)
על הקשר בין החוויה, המשמעות והמילים. אז איך מחברים בין החוויה המורגשת לבין הסמלים? פוסט שמתעמק בפילוסופיה של ג'נדלין ועל הקשר בין משמעות לשפה, אבל נותן המון דוגמאות מבהירות מהיומיום שלנו.
יצירת משמעות מחוויה
מה זו חוויה? מה הקשר של חוויה לחשיבה ולשפה? בפוסט הזה אביא מספר רעיונות שמתייחסים לקשר בין סמלים (מילים, מחוות, ייצוגים) לבין חוויה. כמובן שנתייחס בהמשך לקשר בין הרעיונות הללו לבין שדה הלמידה.
להתחבר לתחושה מורגשת
אחד הרעיונות הייחודיים בתיאוריה של ג'נדלין הוא הפידבק המגיע מבפנים, מאיזושהי ישות גופנית ש"יודעת" אולי אפילו יותר ממה שאנו תופסים בהכרה שלנו. אותו משהו בנו יודע בתחושה, לא במחשבה.
