לתשומת לב: כל מה שכתבתי כאן הוא פרי של שנים רבות של לימוד וקריאות חוזרות של ספרו של ג'נדלין – A Process Model. עם זאת, הכתוב נובע מלמידה והבנה שלי, ואינו בהכרח מבטא עוד רבדים בכתיבתו של ג'נדלין. הכתוב נועד להנגיש ולתמוך בהבנה של רעיונות מורכבים וחדשניים, אבל הוא לא מחליף קריאה במקור, ספרו של ג'נדלין.
זהו תחילתו של פרק 4. לפרק שני חלקים A ו B.
חלק A עוסק במושג הגוף החי, בשונה ממכונה. חלק B עוסק במושג הזמן של ג'נדלין, כנגזר מרצף Implying ו Occurring.
הגוף החי – לא מכונה
אנחנו נוהגים לתפוס את הגוף החי כמורכב ממערכות שונות, עם תהליכים משלהם, שמשפיעים זה על זה, אבל עומדים בזכות עצמם. מערכת הנשימה, מערכת הרביה, מערכת העיכול, מערכת הדם ועוד, כל אחת עומדת בפני עצמה עם השפעות של מערכות אחרות. למשל, כאשר מתעוררת בעיה נפנה לרופא בעל מומחיות אחרת – עור, קרדיולוגיה, נפרולוגיה, אף-אוזן-גרון וכו'.
ג'נדלין מאתגר את נקודת המבט של תהליכים נפרדים. בחלק A, ג'נדלין מפתח את מושג הגוף החי, ומתאר מורכבות גדולה. מורכבות זו נובעת מריבוי תהליכים שהאינטראקציה ביניהם קודמת להיווצרותם. נגיע לזה בהדרגה ברצף הפוסטים הבאים.
בסעיף הראשון, בהמשך למושג הסטופג', כאשר תהליך מסויים עוצר, הגוף החי הוא התהליך שממשיך.
תארו לכם את הסיטואציה הבאה: אתם יוצאים למסע לארץ רחוקה עם תכניות לטיולים והרפתקאות להם חיכיתם זמן רב. אתם מגיעים למחוז חפצכם לאחר שעות רבות של טיסה, מוכנים ומזומנים לקראת התגשמות החלום. אלא שאז אתם מועדים ונופלים ונוקעים את הקרסול. נקע רציני, כזה שלא מאפשר לכם לדרוך על הרגל. תהליך ההליכה בסטופג'. הרגל כואבת. אבל אתם ממשיכים בטיול. הגוף הוא התהליך שממשיך, גם אם תהליך ההליכה הרגילה עצר.
הגוף החי הוא התהליך שממשיך
כשהיבט מסויים חסר הגוף החי לא יכול להמשיך באותו אופן, וחלק מהתהליך הרגיל לא יכול להמשיך. נוצרת הפרדה בין התהליך שנפסק לבין תהליך אחר שממשיך. הגוף הוא התהליך החדש שממשיך.
בדוגמה שלנו, הרגל הדורכת לא יכולה להמשיך לדרוך באותו אופן, ולכן תהליך ההליכה הרגיל לא יכול להמשיך. אבל לא רק ההליכה הפיזית השתנתה. הגוף כולו משתנה לנוכח התהליך שעצר. מצב הרוח משתנה, התיאבון אינו כפי שהיה, השינה, המחשבות, נושאי השיחה, הדימוי האישי. הגוף החי שממשיך ללא התהליך שעצר ממשיך, אבל הוא אחר. גם הטיול כולו לא יכול להמשיך באותו אופן. אבל אנחנו לא עוצרים ולא מוותרים, אלא ממשיכים בטיול. הגוף ממשיך לטייל, אבל אחרת – באופנוע, במכונית, באופנים אחרים מכפי שהתכווננו מראש. הגוף, כפי שהוא עכשיו (עם רגל לא מתפקדת) ממשיך.
כאשר תהליך מסויים עוצר, נוצרת הפרדה בין התהליך שנפסק, לבין תהליך החיים שממשיך. במילותיו של ג'נדלין:
"if some aspect of en#2 is missing and the body does not die, it continues in an immediately different way. Some of the usual process will not go on. A distinction has been created."
באיזה מובן מתקיים תהליך שנפסק? הוא הרי לא ממשיך. תהליך ההליכה של הרגל הפצועה עצר. באיזה מובן הוא מתקיים? תהליך ההליכה של הרגל הפצועה מתקיים כל עוד הגוף החי ממשיך באופן שונה. התהליך שעצר לא מתקיים כעצמו אלא נישא על-ידי התהליך שממשיך אחרת. הוא מתקיים כל עוד הגוף שממשיך אחר ממה שיכול היה להיות. הצליעה, או ההליכה עם קביים נושאת עמה את התהליך שנפסק.
אפשר לומר שהשינוי שמתרחש בגוף נושא את הסטופג'.
חידוש התהליך שעצר
נניח שאחרי שבועיים, הרגל מחלימה ואפשר סוף סוף ללכת. התהליך שנעצר מתחדש. אפשר לומר שהגוף "מזהה" את האובייקט החסר (למשל, הרגל המחלימה) והתהליך שנעצר מתחיל מחדש. זה לא "זיהוי" כמו שבני אדם מזהים. גם צמחים ובעלי חיים פשוטים יכולים "לזהות" ברמה הזו. הצמח "מזהה" את האובייקט החסר (למשל, מים) והתהליך שעצר מתחדש.
כאשר הסטופג' קורה לראשונה, התהליך שממשיך מעולם לא הופיע כך קודם, לבד, ללא מה שהפסיק. כשהרגל נפגעה, הגוף המשיך באופן שלא הופיע קודם. הגוף ממשיך צולע, נעזר בקביים, עם מצב רוח מסויים, דימוי עצמי אחר, מחשבות ושיח ייחודיים למצב, הפרעות בשינה, ועוד ועוד. הגוף ממשיך אחר מכפי שהיה אי פעם.
תהליכים נפרדים?
האם לפני עצירת התהליך, היו מראש שני תהליכים – זה שעצר וזה שהמשיך? למשל, רגל שלא יכולה ללכת, וגוף צולע ואחר. שני התהליכים הללו אף פעם לא הופיעו נפרדים קודם. הגוף אינו כולל מראש שני תהליכים כאלה – רגל שאינה הולכת, וגוף צולע ואחר. הם נוצרו כשהתהליך עצר. אילו היו מראש שני תהליכים שונים ונפרדים, התהליך שממשיך (הגוף) לא יכול היה להיות חדש. במקרה כזה הגוף היה ממשיך באופן שהוא כבר מכיר.
אנחנו מתייחסים לתהליך השלם כבלתי ניתן לחלוקה. מה שממשיך מעולם לא התרחש ללא מה שעצר. כך שהחלוקה היא חדשה, ומה שממשיך הוא חדש.
מה קורה לגוף החי כשהתהליך שעצר מתחדש?
הגוף החי ללא התהליך שעצר המשיך לחיות באופן שונה ממה שהיה לולא התהליך עצר. באופן זה הוא גם התפתח והשתנה. כשהתהליך שעצר מתחיל מחדש, הוא עושה זאת אל תוך גוף חי שהשתנה, כזה שהמשיך והתפתח במהלך הסטופג'. כאשר הוא מתחדש, יהיה שלם חדש.
לסיום
אפשר להתבונן ברעיונות הללו דרך הסיטואציות הבאות:
- לא להבין משהו: התהליך שעוצר – חוסר הבנה, התהליך שממשיך – הגוף ממשיך לחיות בלי להבין
- ריב עם אדם קרוב: התהליך שעוצר – יחסים עם מישהו קרוב, התהליך שממשיך – הגוף ממשיך עם המועקה של הריב והחסר של האדם הקרוב
- מחלה: התהליך שעוצר – חולשה, כאבים שמונעים ממני לתפקד כרגיל. התהליך שממשיך – הגוף ממשיך לחיות שלא במיטבו.
שאלה לסיום: לאחר שהתהליך שעצר התחדש – האם יש שני תהליכים בתוך השלם? השאלה הזו שייכת למודל הישן – או אחד או שניים. התשובה שלנו היא מורכבת יותר אבל תחכה לפוסט הבא.
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת