להחזיק כוונה ולשחרר

ניסיתם פעם לשלוט בהירדמות שלכם? לרצות להירדם מהר, עכשיו, או בדקות הקרובות?

לא ממש הולך, נכון?

אני מכירה את התסכול הזה מימים של מאבקי הירדמות – הייתי מתכוננת לישון מוקדם כי הייתי חייבת לקום מוקדם. הייתי מחליטה לישון ב 23:00, ודוקא אז לא הייתי מצליחה להירדם. רואה איך השעות חולפות וכבר ממש מאוחר, והשינה לא מגיעה. הייתי מתאמצת להירדם ועושה את כל מה שאני יודעת: ספרתי נשימות, תרגלתי מדיטציה במיטה, חשבתי על דברים מרגיעים. ובכל כמה דקות פקחתי עין תורנית כדי לבדוק שוב האם אכן אני כבר ישנה? לא מרפה מהאחיזה ברצון להירדם.

אז היום אני כבר יודעת אחרת. הדרך להירדמות טבעית ונינוחה היא להתכוון לישון, אבל לשחרר את הכוונה להירדם.

בהתכוונות לישון אני עושה את כל מה שצריך בכוונה להירדם. טקס שינה, פינוי מרחב, טמפ' נוחה וכל ההכנות הנדרשות. בו זמנית, אני מקבלת בהסכמה שהשינה תגיע בזמנה או אולי לא תגיע בכלל.

אני נכנסת למיטה עם הכוונה להירדם ובו זמנית משחררת את הכוונה להירדם.

למה הכוונה בשחרור כוונה?

לשחרר את הכוונה זה לקבל באופן ראדיקלי את האפשרות שאולי לא ארדם מהר, ואולי לא ארדם בכלל. אני מתכוונת להירדם, אבל יודעת שאין לי מושג כמה זמן זה ייקח וגם זה בסדר. באמת בסדר. באופן עמוק, בסדר. לא בהעמדת פנים. אני מתכוונת להירדם, ובו זמנית אני מוכנה באמת לא להירדם כלל.

באופן עמוק אני יודעת שאני לא יכולה לשלוט בזה, שיש בזה אי וודאות.

כשאני משחררת את האחיזה ברצון להירדם, תהליכי החיים הטבעיים פועלים בלי שאפריע להם. אני מתמסרת למחשבות שהולכות ובאות על היום שהיה, ואני לא יודעת באיזה שלב, אבל בדרך כלל בשלב די מוקדם, אני נרדמת. אני נרדמת מתוך עייפות, לא מתוך הכרח. עוד לפני שמופיע הכבש הששה עשר.

אז אחרי הדוגמה של השינה, יש דוגמאות נוספות מתחומי חיים שונים?

רמז: כן, ממש בכל תחום בחיים…