חירות בלמידה

בתוך ההקשר של למידה ושל בית-ספר, המילים חופש, חירות, שחרור יכולות להחזיק מגוון משמעויות: האם חירות נתפשת כלא לעשות דבר? להתבטל? לשחק ולהשתעשע? האם משמעותה של חירות לעשות מה שרוצים? ללמוד מה שרוצים, מתי שרוצים? או אולי מדובר בחופש לעסוק ולהתעמק במה שמלהיב אותנו?

אני רוצה להציע כאן נקודת מבט שנגזרת מהפילוסופיה של ג'נדלין על סוגיית החירות בלמידה. ג'נדלין כותב בספרו "A Process Model":

For us it is vital not to miss the fact that living bodies imply their next bits of life. p. 34

בתרגום חופשי, הגוף החי מנביע/ מסמן/ מצביע/ מרמז/ מורה על… הצעדים הבאים של תהליך החיים. במילים אחרות, אנחנו, בני האדם, מייצרים כל הזמן את הצעדים הבאים שלנו בתהליך החיים.

גם למידה היא תהליך חיים.

לכן, גם למידה היא תהליך המונע מכח החיים, מתנועתם ומשאיפתם קדימה. החיים עצמם, יוצרים את הדחף להתקדם, להתפתח וללמוד.

תנועת החיים מניעה תהליכי חיים – כפי שצמא מבקש רוויה, רעב מחפש שובע, פרץ אנרגיה מחפש פורקן, כך גם סקרנות מבקשת מענה, אתגר מחפש פתרון, תסכול מחפש דרכי התמודדות, שאיפה לביטוי מבקשת יצירה.

תנועת החיים מנביעה התפתחות. תינוקות לומדים להזיז חפצים בידיהם, להתקדם בזחילה, לייצב עצמם בישיבה, ללכת על שתי רגליהם, להגות עיצורים ותנועות, לדבר וכן הלאה. כל הצעדים הללו נראים לנו טבעיים ומובנים מאליהם. כצופים מן החוץ, אנו יודעים שבמוקדם או במאוחר הילד יזחל על הרצפה ויתקדם. ראינו את זה קורה אינספור פעמים. אולם בחוויית גופו של התינוק, כל צעד בתהליך למידת הזחילה הוא חדש, ובלתי צפוי. כל צעד פותח מרחב אפשרויות חיים חדשות.

התבוננות בלמידה של תינוקות לא נועדה להשליך על למידה בבית-ספר – אין צורך לציין את ההבדלים המהותיים בין שתי מסגרות הלימוד. ובכל זאת, התבוננות בלמידה של תינוקות מזכירה ומבהירה את טבע התנועה של הגוף החי לשאוף קדימה אל הצעד הבא.

מנקודת מבט זו, החירות ללמוד באה לידי ביטוי בכך שמתאפשרת התנועה של הילד לשאוף קדימה אל הצעד הבא, להנביע את צעדיו שלו בתוך סביבת הלמידה בה הוא נמצא.

אין הכוונה לאפשר לילד לפעול ולעשות כאוות נפשו. הסביבה (הפיזית, פדגוגית, אנושית וכו') של הילד בבית-ספר צריכה להתרחש אל תוך תנועת החיים שלו ולשאת אותו הלאה. כולנו מכירים סביבות למידה שמחניקות את תנועת החיים של הילד. ההכרח לפעול בסביבה שבה התנסויות שמשאירות את תנועת החיים שואפת אך לא נישאת קדימה, מותיר את הילד מתוסכל, משועמם וככל שזה ממשיך, גם אדיש ופאסיבי. אלה התנסויות שאינן נושאות הלאה אל הצעד הבא, ולאורך זמן מכבות את החיוניות של הילד.

יציאה לחירות בלמידה משמעה שתנועת החיים של הילד תנוע ותינשא הלאה בתהליך הלמידה. תפקידינו כמחנכים, מלווים, מורים, חונכים, הורים, להיות וליצור עבור הילדים סביבה (פיזית, פדגוגית, אנושית) שנושאת הלאה, מתוך ידיעה עמוקה שלמידה מתרחשת מכח החיים ומשאיפתם קדימה (בתוך אינטראקציה עם סביבה שנושאת הלאה).

חג חירות שמח