שנת הלימודים התחילה ואני מנסה להשתהות עוד מעט בחוויות החופש, ולשאוב מהן השראה לשגרת הגן ובית-הספר. אחד מהיבטי הלמידה שסיקרן אותי במיוחד בשבועות האחרונים היה התרגול והאימון, ולמרבה הפליאה, הוא נכח אצלנו הרבה, דווקא בתקופת החופש.
על התרגול
מצד אחד, אפשר לחוות תרגול כ…
סזיפי,
משעמם,
מונוטוני,
חוזר על עצמו,
משהו שצריך לעשות,
משהו שלא אוהבים לעשות,
מעייף,
מעצבן,
מעיק…
מצד שני, לתרגול ואימון יש ערך של ממש לשיפור יכולת ומיומנות, לשכלול ועידון הפעולה אותה עושים. תרגול מפתח מומחיות בפעולה או במיומנות המסוימת. תרגול מפתח אוטומציה של הפעולה באופן שמאפשר אחר-כך להשתמש בפעולה באופן אוטומטי ולבנות עליה פעולות מורכבות יותר (לדבר בזמן נהיגה, לפתור משוואות אלגבריות תוך שימוש אוטומטי בפעולות אריתמטיות).
תרגול ואימון לא הומצאו בבית-ספר, מסתבר. הם משהו טבעי שהגוף האנושי (וסביר שגם חלק מבעלי החיים) מנביע באופן ספונטאני, כחלק מתהליך החיים. כשמתבוננים בילדים, ניתן לראות איך הם עושים פעולה מסוימת שוב ושוב ובמהלך התהליך החזרתי הם משפרים את היכולת שלהם, משכללים אותה ולומדים. הגוף אוהב ונהנה לעשות את הפעולות הללו באופן שחוזר על עצמו. תרגול ואימון יכולים לנבוע מתוך תנועת החיים.
דוגמאות לתרגול ספונטאני
צלילה בבריכה – בקיץ האחרון, שירה הצליחה לראשונה לצלול בבריכה. מאותו רגע שהתנסתה בכך לראשונה היא לא הפסיקה לחזור על הרצף – היא מטפסת על שפת הבריכה, מתיישבת, קופצת למים, טובלת את הראש, מוציאה את הראש, מסיטה את השיער ומוחה את המים מהפנים, ושוב… זה יכול להימשך יותר מחצי שעה, ללא מנוחה, ועם אושר וחדווה.
גלישת גלים בים – לימדתי את שירה לתפוס גלים קטנים עם גלשן. אני צופה בה מן הצד, היא נכנסת למים לבד וכשמגיע גל בגודל הנכון היא משתרעת על הגלשן ומניחה למים לשאת אותה, בקולות צחוק והנאה. גם הרצף הזה חוזר על עצמו שוב ושוב.
ציור חוזר – זיהיתי שבתקופות מסויימות שירה מציירת את אותו ציור שוב ושוב, במשך שבועות. היא כאילו מתאמנת על הציור הזה, ועורכת שינויים קלים מציור לציור. לדוגמה, בשנה האחרונה, במשך יותר מחודש, ציירה שירה רק ציורים של נסיכה. את הנסיכה ציירה תמיד באותה דרך, רק עם שינויים ותוספות קלות.
גילגול על המזרן – ראיתם פעם ילדים מתאמנים על גלגולים ("סלטות")? כמה פעמים הם יכולים לעשות את זה?
קריאה – שירה עדיין לא לומדת קריאה באופן פורמאלי, אבל היא יוזמת ומשתתפת בפעילויות שונות שמקדמות את היכולת הזו. במצבים רבים במהלך השנתיים האחרונות זיהיתי חזרתיות בפעולות שונות סביב קריאה: למשל, זיהוי האות הפותחת של מילה, משחק חי צומח דומם, דקלום כל האותיות על-פי הסדר, ועוד. היתה הנאה גדולה בכל אלה, ובמשך תקופות ארוכות יזמה את הפעילויות הללו בכל הזדמנות ובחזרות רבות. היכולת שלה השתפרה מאד, ללא כל התערבות או ייזום מצדנו.
בכל הדוגמאות הללו, הפעולות והחזרה עליהן נובעות מהגוף עצמו. אין כל גורם חיצוני שמניע את התהליך. אם אני, כאם, אציע לצייר הרבה נסיכות, בזו אחר זו, או אבקש משירה לצלול שוב ושוב עשרות פעמים, סביר להניח שאכחיד את תהליך התרגול הספונטאני שלה, וגם לא אצליח לייצר תרגול מלאכותי (אלא אם כן אבטיח פרס, או לחילופין אאיים בעונש – אבל כמה שונה יהיה תהליך התרגול בתנאים אלה).
ניסיון להבין את מנגנון החזרתיות
שירה קופצת אל תוך המים. לו יכלה לתאר בפירוט את החוויה שהיא חווה כאשר היא צוללת אל תוך מי הבריכה, אולי הייתה מתארת זאת כך: "קפצתי למים. המים מכסים את הראש, עוטפים את הגוף מכל הצדדים בקרירות, ואני יכולה להם, מוציאה בועות מהאף כך שהם לא יכולים להיכנס, מרגישה בשליטה במצב, מוגנת. ככה שנייה או שתיים, ואני מוציאה את הראש החוצה, מלאה בתחושת הצלחה. מסיטה את השיער ומנגבת את שאריות המים מהעיניים, מוודאת שהבחינו בי והוקירו את הצלחתי. ושוב יוצאת כדי לעשות זאת שוב. רוצה לחוות את זה עוד פעם. אולי עכשיו עמוק יותר, בטוח יותר, ארוך יותר…" הצלילה המתוארת אל תוך המים נשאה את שירה קדימה (carrying forward), וכאשר הוציאה את הראש מהמים מרוצה, התעוררה מיד התנבעות חדשה (implying) לתהליך כולו, אפשר לומר מעין רעב לחוות את חווית הצלילה למים על כל תחושותיה המגוונות שתוארו כאן.
גם לחוויית גלישת הגלים יש מאפיינים דומים. בפעם הראשונה שהצליחה לגלוש על גל נהנתה מאד והרגישה נפלא. הגלישה על הגל עשתה carrying forward – נשאה את שירה קדימה. כשהתהליך הסתיים ושירה הגיעה עם הגלשן אל החוף, מיד מתעוררת התנבעות (implying) לתהליך כולו, אל חוויית הגל הנושא בעוצמתו את הגוף אל החוף. בכל פעם יש התנבעות חדשה לגלישה הבאה.
לאורך זמן, המחזורים אינם זהים ויש שינויים קלים, כתוצאה משכלול הפעולה והלמידה. גם ההתנבעות משתנה בין המחזורים. למשל, אם ההתנבעות בפעמים הראשונות שואפת להתקדמות כלשהי על-פני הגלים, ההתנבעות לאחר שעה של גלישה יכולה לשאוף לגלישה מדויקת, עוצמתית וארוכה. זה לאו דווקא עניין של החלטה מודעת, אלא פעולה וחוויה גופנית.
מה גורם להתנבעות חדשה להתעורר בכל פעם מחדש? מה מאפשר את החזרתיות הזו? נתבונן שוב בחוויית הצלילה למי הבריכה (ונוכל להבחין באותם מאפיינים גם בדוגמאות האחרות):
- הנאה – משהו בפעולה יוצר חוויה מספקת בגוף. העיטוף של המים, הקרירות, תחושת הביטחון בתוך המים. כמו הנאה מאוכל, מתחושה גופנית טובה, וכו'. (גוף כולל שכל כמובן).
- סיפוק מתחושת היכולת והמסוגלות. חוויית הביטחון שמושגת בתוך המים, הפוכה מטביעה, מאובדן שליטה, מחדירה לא נעימה של מים לגוף. גם הכרה בהצלחה מצד אחרים תורמת לתחושת הסיפוק.
- שאיפה גופנית להתפתחות, שכלול ולמידה של הפעולה. זו לאו דווקא כוונה מודעת להתפתח ולהשתכלל, אלא נטייה ספונטאנית. במהלך החזרות, שירה שוהה יותר ויותר בתוך המים, מכניסה את כל הראש למים ולא רק את הפה ואת האף – מה שעשתה בפעמים הראשונות. בנוסף, נראה שמתחיל להתהוות רצף מפותח יותר שבו שירה לא רק יושבת על שפת הבריכה, אלא עומדת וקופצת לבריכה. היא כבר עשתה את זה מספר פעמים, תוך שהיא מחזיקה היטב את ידי, אבל עדיין נמנעת לעשות זאת לבד. אם לא היה לרצף הצלילה לאן להתפתח, סביר להניח שהוא היה דועך ונעלם. מה שנשא את התהליך הלאה קודם, כבר לא נושא אותו קדימה עכשיו, ונדרש משהו אחר, מתקדם יותר.
- ספונטאניות ובחירה – רצף הצלילה בבריכה נבע באופן ספונטאני משירה. ייתכן שההתנסות הראשונה נבעה מגורם חיצוני (אבא של שירה נטע בה את האומץ להכניס את הראש למים לראשונה והנחה אותה איך לעשות זאת) אבל לאחר מספר הצלחות התהליך החזרתי נבע ממנה.
תרגול ואימון בבית-ספר
מה ניתן ללמוד מהדוגמאות למעלה, שיכול להזין תרגולים אחרים, פחות ספונטאניים, ולהפיח בהם תנועה רוויית חיות? כיצד יכול להתעורר "רעב" (התנבעות), בכל פעם מחדש, בתוך תרגול קריאה או תרגול חשבון, למשל?
הנה כמה השערות, הנובעות מהמאפיינים שמניתי:
- הנאה – משהו בפעולה יוצר חוויה מספקת בגוף (גוף כולל שכל). הנה כמה כיוונים ראשוניים. האחד, נשען על החוויה של בניית פאזלים. התאמת חתיכת פאזל אל מקומה היא ביסודה מספקת ומהנה – הקליק, התחושה של החלק נכנס למקומו בהתאמה מושלמת. השני, נשען על החוויה של פתרון תשבצים. הסיפוק שבשיבוץ "כל האותיות במקומן" והצלבת המידע בין שורות אנכיות לאופקיות. השלישי, מתייחס לחוויה אסתטית, זיהוי היופי שבתבניות שהתרגול מבליט. ויש ודאי עוד. לו אפשר היה להבליט או לשלב חוויות כאלה במהלך תרגול, ייתכן שהיתה מתעוררת התנבעות (impying) חדשה לתרגיל הבא. (זה כמובן עניין לפיתוח נוסף)
- סיפוק מתחושת היכולת והמסוגלות. כדי שזה יקרה, חשוב שהתרגול יהיה מותאם באופן מדויק לרמת היכולת והמיומנות של הילד או הילדה. חשוב לי לציין, שאין כוונתי שילד תמיד אמור להתמודד רק עם דברים ברמתו המדויקת. ישנם מצבים שבהם חשוב שהילד יתמודד עם אתגרים קשים, ואף ייכשל מספר פעמים לפני שיצליח. אבל על הפרק עומד הניסיון לבחון האם אפשרי ליצור רצף שחוזר על עצמו באופן ספונטאני שמונע על-ידי הילד.
- שאיפה גופנית להתפתחות, שכלול ולמידה של הפעולה. גם כאן, חשוב להציע תרגולים עם התאמה מדויקת לרמת היכולת והמיומנות של ילדים. תרגול ברמה גבוהה מידי לא יאפשר חזרתיות שוטפת שבמהלכה חווים שיפור ושכלול. תרגול ברמה נמוכה מידי לא יאפשר שיפור כי רמתו כבר מוצתה.
- ספונטאניות ובחירה – לא בכל רגע, הילד נמשך לפעילות כזו או אחרת. אפשר להציע מגוון רחב, מסוגים שונים, ולאפשר חיבור ספונטאני לתרגול מסוים, שבו תתעורר התנבעות בכל פעם מחדש. דוגמה לסביבת למידה כזו אפשר למצוא בשיטת מונטסורי, התומכת בפעילות ספונטאנית של הילד, ומזמנת לו מגוון חומרים להתנסות ולתרגול.
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת