יש רק אימפליינג אחד

מה הכוונה באימפליינג אחד? אתם חוזרים הביתה מיום עבודה מעייף, ואתם מאד רעבים. בדרך אתם מדמיינים את הארוחה שתאכלו, המקלחת שאחריה, והמנוחה.

אתם מגיעים הביתה… וכאן דמיינו 3 סצנות אפשריות

1. אתם מכינים עם בני המשפחה ארוחת ערב, ומתיישבים יחד ליד שולחן ערוך ואוכלים בנחת תוך כדי שיחה נעימה.
2. אתם מגיעים הביתה, חוטפים משהו מהמקרר ומתיישבים מול המחשב לאכול ולסיים משהו דחוף.
3. אתם מגיעים הביתה באיחור, האוכל מתקרר על השולחן. בת/בן הזוג זועפ.ת ומתלונ.ת, ואתם מתיישבים לאכול באווירה מסוכסכת ולא נעימה.

בשלושת הסצנות הייתם רעבים. היה לכם אימפליינג לאכול (סטופג'). בשלושת הסצנות הגיעה ארוחה והאכילה נשאה את התהליך קדימה. אתם כבר לא רעבים.

אבל ברגע שתהליך האכילה חזר כי הגיע אוכל – איזה אימפליינג יש תהליך האכילה כעת? האם זהו אימפליינג של תהליך האכילה בלבד? או שזהו אימפליינג של הגוף השלם?

תהליך שעצר חוזר – מה קורה לאימפליינג שלו?

ג'נדלין שואל – כשתהליך שעצר חוזר, (תהליך של אכילה שעצר חוזר על-ידי אכילה), האם הוא רומז (imply) את המשך הרצף שלו? או שרק התהליכים האחרים, הגוף השלם, רומזים על המשכו של התהליך שחזר?

בדוגמה שלנו, האם תהליך האכילה שעצר וחזר על-ידי אכילה רומז ומנביע את המשך הרצף שלו? במקרה הזה כל תהליכי האכילה בשלוש הסצנות יהיו דומים. תהליך האכילה נשאר נפרד מתהליכי הגוף האחרים גם כשהאכילה חוזרת בתוך קונטקסטים שונים.

האפשרות השניה היא שהתהליכים האחרים, הגוף השלם, רומזים על המשכו של תהליך האכילה.

כזכור, סטופג' יוצר הפרדה בין התהליך שעוצר, לבין הגוף השלם. עכשיו התהליך שעצר רומז על מה שחסר לו, בנפרד מהגוף. אבל כשמה שחסר מופיע התהליך שעצר חוזר. ושוב השאלה – האם האימפליינג להמשך התהליך הוא של התהליך שעצר וחזר, או שהוא של הגוף השלם.

במודל המקובל, אנחנו נוהגים להתייחס לכל תהליך חיים כתהליך בפני עצמו. אבל בשלב זה אל תוך מודל התהליך, אפשר להבין שהתהליך השלם (הגוף על כל תהליכיו השלובים) מרמז על המופע הבא של התהליכים המתואמים. לא נרצה להניח שכל תהליך מהתהליכים המתואמים מרמז על רצף האירועים שלו. אלה לא תהליכים עצמאיים שעומדים בזכות עצמם. הגוף בשלמותו (כל שאר התהליכים וגם התהליך שעצר וחזר) רומז על המופע הבא של התהליכים המתואמים וגם המופעים הבאים. התהליך שעצר וחזר ועכשיו הוא מתואם עם כל השאר, אינו רומז על המשכו. כל הגוף השלם (כל שאר התהליכים וזה שחזר) רומז על האירועים הבאים.

אימפליינג הוא תמיד אימפליינג אחד של הגוף השלם.

משמעות אימפליינג אחד בארוחת הערב

בכל שלוש הסצנות למעלה התרחשה אכילה, והתהליך שעצר חזר. הרעב התחלף בשובע. אבל התהליך שחזר בכל אחת מהסצנות הוביל לרצף אכילה אחר.

הגוף השלם שלנו הוא תהליכים רבים אבל מתואמים. אכילה נעימה עם המשפחה שונה בתכלית מאכילה לחוצה ליד המחשב להמשך העבודה. רצף האכילה נובע מהשלמות שיוצרת אותה, שמרמזת עליה. תהליך האכילה אינו עומד בפני עצמו, בנפרד מתהליכי חיים אחרים. לכן, הוא גם לא רומז לבד על המשכו. ברגע שתהליך האכילה חזר, הוא מתואם עם כל התהליכים האחרים שבגוף.

יש רק אימפליינג אחד לצעד הבא, והוא האימפליינג של הגוף כולו על כל תהליכיו המתואמים. תהליך האכילה משפיע ומושפע ומתואם עם המוטרדות, הלחץ, הריכוז המוחי, הניכור, העייפות. מאידך, בסצנה אחרת תהליך האכילה משפיע ומושפע ומתואם עם השמחה לחזור הביתה, החדווה לשבת עם כל המשפחה, ההשקעה באוכל, הפירגון, הישיבה הנינוחה וכו'. בכל אחת מהסצנות, האכילה מתואמת ושלובה בתהליכי החיים האחרים, ואין אפשרות לחוות אותה בנפרד. יש אימפליינג אחד לגוף השלם.

אימפליינג אחד של טלה קטן

ג'נדלין מביא דוגמה יפה שמבוססת על מחקר מעניין.

כאשר טלה צעיר צועד את צעדיו הראשונים הוא לא עוצר לפני מצוק, ועלול ליפול לתהום. לאחר מספר ימים, כאשר "המערכת התפיסתית" מתפתחת דיה, הטלה עוצר בקצה המצוק, אפילו אם לא ראה בעבר מצוק, ואפילו אם עיניו היו מכוסות מרגע לידתו.

הממצא המעניין של המחקר נחשב מאד מפתיע. מפרידים טלה מאמו מרגע לידתו ומגדלים אותו במנותק ממנה. בגיל בו טלאים בדרך כלל עוצרים לפני מצוק, טלה שהופרד מאמו לא יעצור לפני מצוק.

המחקר הזה נראה מפתיע. הנחת המוצא במודל המקובל היא שאין כל קשר בין התפתחות המערכת התפיסתית (הראייה ותפיסת התהום) לבין התפתחות מערכת הרביה (הקשר עם האם). די ברור שטלה שגדל בנפרד מאמו לא יפתח אינסטינקטים מיניים נורמליים בבגרותו – מדובר באותה מערכת. אבל אין כל הגיון בקשר בין התפתחות לצד האם בשלבים מוקדמים ביחס לתהליכים תפיסתיים ומוטוריים.

האימפליינג הוא תמיד של הגוף כולו – אימפליינג אחד. התהליכים אינם נפרדים. על-ידי אימפליינג של התהליך השלם, כל תהליך רומז על השאר וכך גם רומז על עצמו, אבל דרך האימפליינג של התהליך השלם.