תנועת השפע – כסף כזרימה על-פי פרדיגמת ההתהוות

על-פי התפיסה המקובלת, כסף נצבר באופן לינארי. אנחנו אוספים שקל על שקל. הכסף הוא סופי, יש כמות מסויימת של כסף בעולם. הוא לא מתהווה – הוא פשוט עובר מיד אל יד, ומתארגן מחדש בעולם. כסף מצטבר במקומות מסויימים, כי הוא נגרע ממקומות אחרים. שפע, לעומת זאת, מבטא תפיסה אחרת – תפיסה של התהוות. השפע הוא אינסופי. לכולם יכול להיות שפע בלי שזה יגרע מהשפע של אחרים. שפע הוא אינסופי. כמו אהבה. כמו היקום.

אני מתחילה בניסוי – כחלק מפיתוח כלכלה אחרת מתוך פרדיגמת ההתהוות. הרעיון עלול להישמע קצת מוזר כשחושבים עליו בפרדיגמת היחידות. הוא מבוסס על פרדיגמת ההתהוות. ניסוי בכלכלה חדשה – כלכלת שפע.

ערך של נתינה

כל אחד ואחת מאיתנו נותן מעצמו לסביבה. מהו ערך הנתינה שלנו? האם ניתן לנקוב בתעריף עבור הנתינה? מה היחס בין הנתינה שלנו לבין מה שאנחנו מקבלים בתמורה? האם ערך הנתינה שלנו זהה בין מקבלים שונים?

דוגמה

אני מלווה אנשים בתהליך "חשיבה בקצה הידיעה" (TAE). זו פרקטיקה של ג'נדלין שמסייעת בגילוי וניסוח ידיעה פנימית שאין לה עדיין מילים.  התהליך אורך בין 10 ל 20 שעות כשאנחנו נפגשים לשעה אחת כל שבוע.

עד היום קבעתי תעריף לשעה.

איך קבעתי? לא לפי הערך של מה שאני נותנת, או של מה שהאדם יקבל. אף אחד מהם אני לא יודעת, זה לא קבוע. זה משתנה בין אדם לאדם, וזה גם משתנה ממפגש למפגש. קבעתי לפי מה שמקובל ב"שוק". לפי מה שאנשים ברמה מקצועית דומה גובים לשעה. זה התעריף שלי עכשיו וכולם משלמים לי את התעריף הזה על כל שעה איתי.

במשך שנים הרגשתי שהשיטה הזו, שמקובלת על כולם, אינה מדוייקת עבורי. השירותים שאני נותנת, כמו גם שירותים שונים ומגוונים אחרים, לא ניתנים לתמחור. כלומר, הם ניתנים (עובדה, יש תג מחיר), אבל אז הם מאד מגבילים.

למה זה לא מדוייק?

• יש אנשים שלא יתחילו איתי תהליך, גם אם ייתכן שהוא יתרום להם המון – כי זה נראה להם יותר מידי. הם מסתכלים קדימה וכופלים את הסכום לשעה במספר משוער של פגישות ועושים חשבון כמה זה יעלה להם. הם עוד לא התחילו תהליך אבל הם כבר יודעים שזה "גדול עליהם". מי שמתחיל עדיין לא יודע איזה ערך יהיה לתהליך. האמת שגם אני לא. כל אחד נתרם אחרת, ובשלב אחר.
• יש אנשים שבשלב הזה בחייהם אין להם היכולת לשלם עבור השירות הזה.
• תהליך TAE פוגש את האדם על כל מורכבותו, ומתחיל להניע אותו קדימה. בהתחלה בשכבות תת קרקעיות לא מורגשות, ואחר כך באופן יותר מודע. קורה שאדם מתחיל תהליך TAE ובחמשת המפגשים הראשונים הוא מתמסר לתהליך אבל לא מרגיש בערך, במשמעות. לפעמים במפגש יותר מתקדם משהו מעמיק או מתחבר, והאדם מתחיל להרגיש את השינוי, את הגדילה, את התובנות העמוקות וההשפעה על חייו. וייתכן שהתהליך איתי יסתיים והוא היה בסדר, מעניין ונעים אבל לא קרה שום דבר עמוק וטרנספורמטיבי – והתובנות נוחתות חודשים אחר-כך, בדיעבד.

זה מרגיש לא מאוזן כשאנשים נותנים יותר מהערך שהם מרגישים שהם מקבלים. זה מרגיש לי לא מאוזן כשאנשים מוגבלים בערך קבוע כשהם מרגישים שהם מקבלים הרבה מעבר. הלב יודע כמה הוא מקבל, וכמה הוא רוצה לתת. נתינה נדיבה כנגד נתינה נדיבה.

הדוגמה שנתתי כאן היא מסויימת, אבל היא לא יוצאת דופן. הרבה אנשים נותנים שירות באהבה ומחוללים שינוי גדול בסביבתם ובאנשים להם הם נותנים שירות.

הרעיון הוא לפתוח את הזרימה של הנדיבות והאהבה ולעורר נדיבות הדדית. אוטופי ככל שזה נשמע…

בודהיסטים מתרגלים את הפרקטיקה הזו בתרגול בשם דאנא – נדיבות הלב. המשמעות שלו היא לתת באופן חופשי בלי לצפות לדבר בתמורה.

"דאנא לא קשורה רק לכסף. היא התהליך שבו אנחנו נותנים מעצמנו לאחר. היא קשורה לפתיחת הלב כדי להקשיב ולהרגיש למה האחר זקוק, ובהתאם לכך, לתת. ייתכן שזה יתבטא בצורה של כסף, אבל ייתכן גם שזה יבוא כאוכל, או כהוראה מסוימת. ייתכן שיהיה מדובר בתשומת לב או הוקרה, שהן בדרך כלל מתנות השוות הרבה יותר מכסף. ייתכן שהדאנא תהיה נתינת הזמן שלך לאחר…" סטיבן פולדר

אני מרגישה שזה יכול להיות מורחב מעבר לבודהיזם. לעולם המודרני שלנו.

איך לאפשר שפע בלי לצפות לשפע?

יש סקפטיות רבה סביב היכולת שלנו לנהל כלכלה אחרת. העולם שלנו בנוי על שיטה פיננסית מבוססת שבה לכל דבר יש ערך קבוע. אנשים לא פותחים את ליבם ואת הארנק סתם ככה. רק אם יש לפניהם ערך נקוב לדבר שהם רוצים או צריכים.

אני מאתגרת את התפיסה הזו וטוענת שהיא חוסמת שפע. אני נכנסת לניסוי, ומעתה כל השירותים שלי עוברים לנתינה וקבלה מנדיבות הלב. ונראה מה יקרה…

איך זה עובד?

נניח שמגיעה אלי אשה לתהליך חדש של TAE. היא מבקשת לדעת כמה זה יעלה לה.

אני מסבירה שאני נותנת מנסיוני ומהידע שלי מתוך שליחות ורצון להיטיב, והיא יכולה לתת לי על פי מה שהיא מרגישה שהיא מקבלת.

כדי להקל, בשלב זה של מעבר מכלכלה רגילה לכלכלה חדשה, אני נוקבת במחיר בסיס. מחיר הבסיס הוא הערכה של השקעה חומרית שלי בשעה הזו, והשקעת הזמן. חומרים שאני מכינה, תשתיות עליהם אני משלמת, עלויות אם יש, וגם הזמן שלי. מחיר הבסיס לא כולל את הניסיון, המומחיות והערך שאני מרגישה שאני נותנת. גם לא את אנרגיית הנתינה שלי, והמאמץ שאני משקיעה. הערך שאני נוקבת יהיה ככל הנראה נמוך יותר מהתעריף הנקוב היום – בפרדיגמת היחידות. מחיר הבסיס הוא נמוך ושווה לכל נפש. הוא יתאים גם למישהו שלא מרגיש עדיין את הערך של התהליך.

אם וכאשר תגיע תחושת הערך והמשמעות והוקרת התודה ביחס לנתינה שלי ברגע זה או לאורך זמן, הלב עשוי להיפתח ולתת בחזרה מנדיבות הלב. כשהנתינה שלי פוגשת את האדם המקבל, והוא חש את הערך, הלב נפתח ומתאפשרת נתינה מנדיבות הלב. זה תרגול ארוך טווח שיכול להשפיע על זרימה של נתינה וקבלה.

באופן אישי, אני מרגישה הרבה יותר נוח כשהנתינה לא מופנית ישירות אלי, כאדם. אלא מופנית לשליחות שלי, לחזון שלי. כל סכום שמגיע בתמורה לשירות שנתתי מופנה למימוש השליחות. אני מפנה אותו כרגע לחזון ההקמה של קהילת פרדיגמת ההתהוות.

גם תהליך המעבר מכלכלת יחידות לכלכלת התהוות הוא תהליך מתהווה. בתחילה כנראה שיהיה לכוד בדפוסי פרדיגמת היחידות. יקח זמן עד שהמודל הזה יעבוד כפי שהוא אמור. זה יכול לקחת הרבה זמן…