חופש בתוך פעילויות למידה

ילדים משחקים בחדווה בים. חופש בתוך פעילויות

בשבוע שעבר התחלנו פיילוט ראשון עם ילדים בבית-ספר.

המעבר מהענן הסמיך והמערסל של הרעיונות אל ארגז החול המחוספס והארצי שבו הרעיונות מקבלים צורה ממשית, הוא מעבר משמעותי אבל לא פשוט. ברעיונות טמון פוטנציאל – אין סוף של אפשרויות מימוש שעדיין אין להן צורה, ודווקא בעמימות הזו, מרחב האפשרויות הפתוח נושא הבטחה. לעומת זאת, מימוש של רעיון הוא לבישה של צורה, אחת מיני כל מה שיכול היה להיות כשהורגש הפוטנציאל. עכשיו אין פוטנציאל, יש מציאות.

הרעיון של תנועת החיים בלמידה

בתחילת הפיתוח של "למידה מתוך תנועת החיים" כתבתי על הרעיון של תנועת החיים במעבר בין למידה טבעית בילדות הרכה ללמידה בבית-ספר.

"ילד הולך עם אמא לגן. בדרך הוא אוסף מקל וחובט קלות בכל עץ או גדר שמזדמנים בדרכו, הוא מדמה שהמקל הוא שרביט קסמים, או חרב, הוא משתף את אמו בהרפתקאותיו. לאחר זמן, הם פוגשים בחתול, הילד קרב ומתלבט אם ללטף את החתול, הוא מביט בו ושואל את אמו מדוע לחתול יש פרווה חמה גם בקיץ? הם ממשיכים ולפתע הילד מבחין במספרי הבתים והוא נהנה לזהות ספרות שהוא מכיר. כך הם ממשיכים להם עד שמגיעים לגן. גם בגן יש דפים וצבעים, שקוראים לו לצייר משהו, ילדים שמזמינים אותו להשתתף במשחק, גננת שמקריאה סיפור ועוד אובייקטים ומצבים שטומנים בחובם עבורו את האפשרות לשאת את תנועת החיים שלו קדימה.

כל ההתנהגויות והפעולות של הילד שתוארו עד כה נובעות מתנועת החיים בשאיפה להינשא קדימה.

אותו ילד גדל ובגר, והיום הוא בכתה ה. לאחר הצלצול הוא מתיישב במקומו ומתחיל שיעור מדעים, או שפה, או מתמטיקה או אנגלית. האם העיסוק בתכני שיעור מדעים ובפעילויותיו יכול באיזושהי דרך לנבוע מתנועת החיים של הילד?

בילדותו הרכה, תנועת החיים של הילד ביקשה לנוע, להתפתח, להתבטא, והמקל, החתול והמספרים (ועוד הרבה דברים אחרים) התרחשו אל תוך תנועת החיים שלו שביקשה להינשא קדימה. בין אם הם נשאו את תנועת החיים ובין אם לא, הם הונבעו מתוך תנועת החיים של הילד.

גם עכשיו, כשהוא בבית-ספר, תנועת החיים של הילד מבקשת לנוע, להתפתח ולהתבטא. אבל המה והאיך שנלמדים בבית ספר אינם מתרחשים בדרך כלל אל תוך תנועת החיים של הילד שמבקשת להינשא קדימה. הם מוצגים לתלמידים כי יש ללמוד אותם, מה שיוצר תחושה של כפייה מבחוץ ושל כורח, ללא תחושה של נביעה מתוך תנועת החיים."

מתוך הפוסט: תנועת החיים הולכת לבית-ספר

הרעיון שמבוטא כאן, נמצא בתוך ענן הרעיונות. הוא גרם לי וגורם אולי גם לקוראים להסכים, להזדהות, להרגיש את פוטנציאל האפשרויות המעורפל שנרמז מהכתוב. אבל שימו לב שזהו רעיון אוורירי ולא מפורש, ללא איך, ללא מה בדיוק, ללא ביטוי ממשי במציאות (לפחות לא איך עושים את זה בבית-ספר).

הגיע הזמן לחבר את הרעיון שבענן אל ארגז החול של בית-הספר.

ארגז החול של בית-הספר

ארגז החול של בית-הספר. מציאות מחוספסת וארצית

ילד משוטט בחול בסוג של הליכת חופש, תנועת חיים חופשית.

אני מגלגלת לעברו כדור.

הילד יכול להתעלם ולהמשיך בדרכו.

הוא יכול לתפוס את הכדור ולזרוק בחזרה אלי, כמו עושה את מה שמצופה ממנו לעשות עם הכדור.

הוא גם יכול להיות עם הכדור דרך תנועת החיים שלו ולעשות אתו מהלכים שינבעו ממנה כמו למשל, לחקור את התנועה שלו על החול, להחביא אותו בחול, להתגלגל אתו, להתמסר עם מישהו, וכו'.

הכדור יוצר הטיה של הפעילות (משוטטות על החול) אל עבר עיסוק עם הכדור. הילד ששוטט בחול יכול היה להגיע למחוזות שונים. הכדור מטה את הפעילות אל עבר מחוזות מסוימים, ואולי גם מאיץ בהם תהליכים.

ועכשיו אפשר לראות הרבה ילדים משוטטים, וכדורים מתגלגלים לעברם. הכדורים כאילו מפתים את הילדים לנוע איתם, לשחק איתם, לפגוש אותם.

ואם נשתמש בזה כמטפורה למודלים שונים ללמידה, אפשר לומר כל מיני דברים:

למשל, שבחינוך הפתוח הילדים משוטטים על החול ומגיעים למחוזות שונים ומופלאים, מתוך תנועת החיים שלהם. בחינוך הפתוח אין כל הכרח "להטות" את הילדים אל עבר מחוזות מסוימים. המחוזות שאליהם הם מגיעים באופן טבעי הם הנכונים ביותר עבורם.

אפשר גם לומר שבחינוך המסורתי שכולנו מכירים הכדורים הם שם המשחק. א. הם נזרקים אל הילדים (לא תמיד בעדינות), ב. הם לא תמיד כדורים מפתים, ג. הדפוס של מהלך עם כדור הוא דפוס של תגובתיות. הכדור נזרק אל הילד והילד תופס ומשליך בחזרה (עונה על שאלה, מבצע משימה, כותב מבחן).

ואפשר גם כך, ואולי זה מה שאני מציעה (זה מה שאנחנו בודקים בפיילוט): לא הליכה חופשית לגמרי כי יש מחוזות שהיינו ממליצים לילד לבקר בהם. ועם זאת, גלגול כדורים כך שמתאפשר חופש בתוך המהלך עם הכדור. במקום הדפוס של תגובתיות, דפוס של מהלך מתוך תנועת החיים עם הכדור. כדור שמאפשר יצירה, חקירה, משחק ושעשוע, פיתוח ועוד.

זה אומר לפחות שני דברים: 1. הכדורים לא יכולים להיות צפופים מידי – אי אפשר להנחית על הילד עשרות כדורים ולצפות שהוא יקיים מהלך חופשי ויצירתי עם כל אחד מהכדורים. מהלך כזה גם דורש יותר זמן ונחת מאשר מהלך של תגובתיות. 2. המהלך עם הכדור נגזר גם מאופי הכדור (המשימה) – האם הוא מעודד תגובתיות, או מעודד מהלך חופשי, יצירתי, חקירתי. זה כמובן תלוי גם בתרבות הכיתתית, בגישה של המורה, בגישה של הילד… את כל אלה יש לפתח.

איך להכניס יותר חופש למהלך הלמידה?

אני מדברת כאן על חופש במהלך הלמידה, כי הוא קשור לאפשרות של תנועת החיים לנבוע בתוך הפעילות.

הפיילוט שאנחנו מקיימות בשבועות האחרונים של שנת הלימודים הוא ניסיון לאפשר הזדמנויות למידה בנושא "לימודי" מתוך תנועת החיים. הנושא שבחרנו הוא "משולשים" לכיתות ב-ג. שזרנו מרכיבים שונים מתוך גישת למידה מתוך תנועת החיים, ביניהם פיתוח יכולת לשים לב לתחושות ביחס למושגים שלומדים, להיות בקשיבות ובתשומת לב למה שעולה ביחס למושגים והאובייקטים. בנוסף, עיצבנו פעילויות שמאפשרות חופש על-ידי הזמנה לחקירה, יצירה, זרימה.

דוגמה לפעילות שמאפשרת חופש: עיצבנו שתי פעילויות פשוטות שהילדים הוזמנו לבחור ביניהן. האחת –  חידה למציאת משולשים המתחבאים בשרטוט מורכב. השנייה – יצירת ויטראז' משרטוט של קווים ישרים וצביעת משולשים שנוצרו בתוכם.

פעילות של ויטראז' משולשים. פעילות המעודדת חופש בתוך כללי משחק

הפעילות של ויטראז' משולשים היא פעילות פשוטה ולא מתוחכמת במיוחד, אבל יש בה מספר עקרונות שמאפשרים לתנועת החיים לזרום בה. היא כמו הכדור המתגלגל לרגלי הילד. אנחנו מקווים שהילד יאסוף את הכדור, לא יתעלם ממנו, ולא יתנגד לו. אין ערובה שזה יקרה, אבל השתדלנו שהכדור יהיה מושך ומצודד, כדי שהילד ישמח לקראתו. אם ולאחר שהילד הרים את הכדור[1], חשוב שירגיש חופשי לחקור, ליצור, לשחק אתו. מצד אחד צריכים להיות איזשהם "חוקים למשחק" כדי שיהיה מאתגר ומעניין. מצד שני, חשוב שהמשחק יאפשר מרחב פתוח לחקירה ויצירה כדי שתנועת החיים תוכל לנוע בחופשיות ולהנביע צעדים.

הנה ניסיון לתאר שלושה עקרונות, ואולי יהיו עוד בהמשך:

  1. פעילות מסקרנת ומושכת שמזמינה את הילד להתחיל אותה (חומרים מזמינים – שקפים וטושים, ההזמנה ליצור ויטראז' ולתלות על החלון)
  2. פעילות עם קווי מתאר ברורים, "חוקי משחק" שמעוררים עניין ואתגר (להשתמש רק בקווים ישרים, לצבוע רק משולשים)
  3. פעילות שבתוך קווי המתאר שלה יש הרבה פתיחות, אפשרויות מרובות וגמישות, מרחב לחקירה ויצירה (אפשר לצייר מה שרוצים, איך שרוצים, באיזה גודל שרוצים, כמה קווים שרוצים, כמה צבעים שרוצים, ובלבד שיהיו קווים ישרים וצובעים רק משולשים).

בארגז החול שלנו כרגע יש פעילויות פשוטות ולא יומרניות. אני בטוחה שפעילויות כאלה ודומות להן כבר עשו לפנינו. אבל המזיגה בין הרעיונות שבענן לבין ארגז החול היא משמעותית ומאפשרת להבחין בין מה שכן לבין מה שלא נחווה כלמידה מתוך תנועת החיים. עוד בהמשך…

תודה לחברי קבוצת החשיבה שמלווים אותי בחודשים האחרונים בדרך לא סלולה. להדס שדות (שגם יזמה את הפיילוט ושותפה מלאה לו), סנדרה קדם, ליטל חן ויהונתן קוטלר.

[1] הרמת הכדור ומשחק אתו היא דוגמה למושג רלוונטינג שג'נדלין טבע. רלוונטינג מתייחס להשתתפות של אובייקטים מהסביבה בתוך תנועת החיים ליצירת הצעד הבא. אפשר לומר שאם הילד הרים את הכדור והתחיל לשחק בו, הכדור היה רלוונטי והשתלב בתנועת החיים שלו.

אשמח אם תשתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת

4 תגובות

  1. זה מתחבר לי קצת לרעיון של opportunistic collboration של ג'ן-וויי – המטרה שם הייתה למצוא מודל שמעודד אחריות קוגניטיבית שיתופית בקהילה בונת ידע בנושא אופטיקה בכיתה ד'.

    Zhang, J., Scardamalia, M., Reeve, R., & Messina, R. (2009). Designs for collective cognitive responsibility in knowledge-building communities. The Journal of the Learning Sciences, 18(1), 7-44

    1. אורנית הי, תודה רבה! אני מתנצלת על העיכוב בתגובה שלי – משום מה וורדפרס מחביא לי תגובות של אנשים עד שאני מאשרת – ואני לא מורגלת לזה…
      מעניין שזה לקח אותך לרעיון של הזה – לא חשבתי על זה, ולא הכרתי, אם כי עכשיו כשאני קוראת על זה קצת בזכותך, זה נראה בהלימה גדולה למה שאני כותבת כאן. משהו שזורם מתוך תונעת החיים, לא נוקשה ומקובע מראש, אלא אוסף את מה שמגיע, אם זו אפשרות לחקירה, ואם זו אפשרות לעבוד עם שני ילדים שבדיוק מתאימים לי עכשיו. עד להודעה חדשה.
      בשעור האחרון שהיה לנו בפיילוט (השיעור השני), מסתבר שארגננו פעילות ברוח הזו, מתוך אינטואיציה שזה נכון לנו – הילדים התבקשו ליצור משולשים בגוף שלהם (ידיים, אצבעות, רגליים, כל הגוף וכו'), וגם בשיתוף עם ילדים אחרים, ועם אביזרים כמו חבלים ומקלות. אפשר היה לראות ילדים שחוקרים את המשימה לבד, אחר-כך עם ילד נוסף, עם קבוצה, ואחר-כך עם ילדים אחרים. לא ביקשנו מראש להתחלק לזוגות או קבוצות – השארנו פתוח. זה מעניין להסתכל על זה מההיבט הזה שאת מציעה (opportunistic collaboration).

      תודה, אורנית!

  2. היי,
    פעם ראשונה פה ומסקרן באמת לאן יוביל המחקר שלך.
    ממה שהספקתי לקרוא, מצטייר שאת *מתבוננת* וזו תכונה נפלאה בעיניי.
    אהבתי את ההגדרה משחקת ברעיונות.
    והרי כך פועלים גם ילדים.

    אני מבין שעיסוקך בעיקר עם ילדים בגילאי בתי ספר, אך ברצוני
    לשתף אותך, כשקראתי את התיאור של הילד ההולך לגן
    מצוי בתנועת החיים והמבוגרים סביבו מספקים לו מענה כה מובן
    מאליו, מודה שעלתה בי תהייה: באיזה מימד טייל הילד הזה ? פה
    במרחבים בישראל ? 🙃

    מניסיוני עם המתרחש בגני ילדים (אני מציג הצגות פעילות. והרבה)
    תמונת היחסי מבוגר/ילד שאני פוגש 'מעט' שונה.
    למען האמת (סובייקטיבית כמובן) ילדים מנוהלים בגנים לחשיבה עדרית. ולחוסר בעצמאות. ולצייתנות. ובחוסר רגישות. אפילו אלימות רגשית. עוד הרבה לפני שכף רגלם דרכה בבתי ספר.

    מפגישותיי עם אלפי ילדי גן עד היום, זו המציאות של רבים מהם :
    ילד הולך עם אמא לגן. בדרך הוא אוסף מקל וחובט קלות בכל עץ או גדר שמזדמנים בדרכו, (האמא מעירה לו שזה מרעיש 'לה' ושיפסיק להרים חפצים מהרחוב) הוא מדמה שהמקל הוא שרביט קסמים, או חרב, הוא משתף את אמו בהרפתקאותיו (האמא משיבה כן כן בוא נזדרז שלא נאחר). לאחר זמן, הם פוגשים בחתול, הילד קרב ומתלבט אם ללטף את החתול, (אל תגע בו האמא אומרת, אולי יש לו מחלות) הוא מביט בו ושואל את אמו מדוע לחתול יש פרווה חמה גם בקיץ? הם ממשיכים ולפתע הילד מבחין במספרי הבתים והוא נהנה לזהות ספרות שהוא מכיר. כך הם ממשיכים להם עד שמגיעים לגן. גם בגן יש דפים וצבעים, שקוראים לו לצייר משהו, ילדים שמזמינים אותו להשתתף במשחק, גננת (שלא ממש מבינה אותו) שמקריאה סיפור (שלא פעם טרחני ומשעמם את הילד, וכשהוא בוהה בעניין וסקרנות בציפור על אדן החלון היא נוזפת בו שהוא לא מרוכז) ועוד אובייקטים ומצבים שטומנים בחובם עבורו את האפשרות לשאת את תנועת החיים שלו קדימה (קדימה שיצאו כבר לחצר. הוא מייחל. שמה החיים האמיתיים)

    הכרח שהשינוי יתחיל מהגנים.
    מהגיל הרך.
    מהפכת 'החינוך' (לא מתחבר למילה הזו) מפספסת ארבע שנים מהותיות,
    למרות שהיום גני הילדים נחשבים תכלס לחלק אינטגרלי (אבוי) בשרשרת לימודי החובה.

    המשך הנאה ולמידה בעיסוקך

    1. אורן שלום,
      חייבת לומר שצחקתי כהוגן לקריאת הפראפראזה שלך על הפסקה שלי.
      רואה את זה לגמרי, ותודה על שהארת את הפינה החשוכה הזו וזרקת אותי אל המציאות – תכף אסביר מאיפה הגעתי לזה.

      שמחה שהגעת לכאן, תמיד מתרגשת מאנשים חדשים שמגיעים לבלוג וקוראים. אני מקווה שתראה את התגובה שלי כי עבר יותר משבוע (בעיה טכנית שמנעה ממני לראות את התגובות האחרונות).

      אז כן, אני ממש מסכימה עם כל מה שכתבת כאן. יש את זה. וההסללה מתחילה הרבה יותר מוקדם מכתה א. מודה שאני חיה בתוך בועה – מגדלת את הבנות שלי, כמו הרבה הורים אחרים מתוך תנועת החיים, מתוך התבוננות בהם, השתאות, וניסיון להיות עבורם סביבה שנושאת אותם קדימה (לפחות בשאיפה). זה גם גרם לי לחפש ולמצוא גנים שיתאימו לתפיסה הזו.
      אני חושבת שמה שכתבתי כאן נובע מהנחה שבגילאים צעירים זה יותר קל כי יש פחות לחץ ללמוד תכנים ספציפיים. אבל זה באמת תלוי בגישה. אפשר בהחלט להיות בלחץ גם בגן ולחייב ללמוד תכנים כאלה ואחרים. אנחנו חווינו את ההיפך בגנים, וזה הרגיש מאד טבעי לא להיות בלחץ, כי ממילא הם לומדים כל כך הרבה, נחשפים לכל כך הרבה.
      ככל שהילד מתבגר גוברים הלחצים החברתיים להעביר את הנכסים התרבותיים, המדעיים הטכנולוגיים, כדי שהילד יהפוך לאדם שמתפקד בחברה. ללמוד חשבון, היסטוריה, מדעים – זה כבר משהו שמגיע מלמעלה, הילד לא פוגש באופן טבעי.
      מה שאתה מתאר הוא בעצם סוג של רצף, וזה למעשה עניין חברתי-כללי, לאו דוקא קשור למסגרות חינוך, אלא שמסגרות חינוך הן חלק ממנו והן ראי לתפיסה החברתית שאומרת שהילד צריך להתעצב בדמות החברה, וזה מה שאנחנו רואים. הרבה פחות רואים את הילד, תנועת חייו, הייחודיות שלו וכו'.

      תודה רבה על מה שכתבת, זו ראייה חשובה ומשמעותית, והיא אולי אפילו נותנת תוקף נוסף להסתכלות האחרת של התייחסות אל הילד מתוך תנועת החיים שלו.

      אורית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים מעניינים מהבלוג

מציאות מורכבת

רעיונות פוגשים מציאות

מה באמת קורה כשפוגשים מציאות? לפעמים המציאות מכה בפנים, לא מחכה לרעיונות שישפיעו עליה. היא בשלה, בהתרחשות שלה, מתעלמת ממה שאני מביאה, מצפה שאני אשתלב בה, אתמסר לגחמותיה, אבלע בתוכה. מחשבות ותובנות.

ליווי תהליכי למידה - שיעור פסנתר

ליווי תהליכי למידה – התנסויות ראשונות

איך להיות עם הילדה או הנערה וללוות אותה בתהליך שלה, מתוך תנועת החיים שלה? איך להיות הסביבה של הילדה שנושאת אותה קדימה? מחשבות ותובנות בעקבות ליווי ילדים בהתמודדותם עם לימודי חשבון תוך שימוש ברעיונות של למידה מתנועת החיים.

ashim-d-silva-100979

שנשמור על קשר?

הירשמו לניוזלטר וקבלו למייל עדכונים ותכנים ממני: פוסטים בבלוג, ועדכונים ישר מהתנור על כל מה שחדש כאן. המייל שלכם יישאר חסוי.

דילוג לתוכן