להבין מתוך תנועת החיים

להבין מתנועת החיים

כמה פעמים ניסיתם להבין מושג, ממורה, מאדם אחר, מספר,  והרגשתם שאתם מרפרפים, מבינים בערך, עוברים על הדברים באופן שטחי, מהנהנים כעוקבים אחרי מה שקורה, אבל לא באמת יוצרים הבנה שמגיעה אל שכבות העומק, שנוגעת בליבה?

בפוסט הזה אני רוצה להתבונן בסוגיית הבנת מושגים דרך יישום של שלושה רעיונות מתוך הפילוסופיה של ג'נדלין, בשאיפה לפתח פרקטיקות שיוצרות הבנת עומק. שלושת הרעיונות של ג'נדלין, שעוברים כחוט השני בבלוג הזה, ואתייחס אליהם בפוסט הנוכחי הם: 1. תנועת החיים/התנבעות ונשיאה קדימה, 2. תחושה מורגשת והידיעה הגופנית, 3. העמידה על הקצה וחישתו לקראת מה שעדיין לא התנסח.

בואו נצלול…

דוגמה – המושג "אנרגיה"

בספרי הלימוד מוסבר כי אנרגיה היא היכולת או הפוטנציאל לבצע עבודה כלשהי הניתנת למדידה כמותית. אחד החוקים החשובים והבסיסיים ביותר בעולם הפיסיקה הוא "חוק שימור האנרגיה". החוק קובע כי אנרגיה יכולה להיות מומרת בצורתה אך לא להיווצר מחדש או להיעלם.

אנרגיה

שאלו את עצמכם באיזה אופן, או באיזו איכות ילד יכול להבין את המושג אנרגיה דרך הכתוב. יכול להיות שיבין את כל המילים וגם המשפטים יישמעו הגיוניים. מסוג המשפטים שאפשר לקרוא ולומר: "או קיי, אפשר לקבל את זה: אנרגיה היא היכולת לבצע עבודה". להנהן, ולעבור הלאה. מהי איכות ההבנה הזו? יכול להיות שיצליח להעמיק את ההבנה לכדי יצירת הקשר התנסותי (מופעי אנרגיה כפי שהוא חווה או מכיר) וחיבורו לכתוב בטקסט. מהי איכות ההבנה הזו?
ישנן דרכים רבות ללמוד ולהעשיר את ההבנה אודות המושג אנרגיה. אני אציע כאן התבוננות חדשה דרך שלושה רעיונות של ג'נדלין.

תנועת החיים/התנבעותלהנביע הבנה

כשתינוק שוכב על גחונו ועושה תנועות מתיחה ובעיטות די ברור שמתנבעת בו תנועת חיים, לעשות איזשהו צעד, להתקדם. כשבסוף מתרחשת התקדמות, היא נושאת את ההתנבעות קדימה. זה הדבר ששאף אליו, שגרם לו להתאמץ כל כך ולטלטל את כל אבריו. נראה שבמקרה הזה תנועת החיים מתנבעת מעצמה, באופן טבעי, מתוך תהליך החיים שלו ושאיפתו הטבעית של התינוק להתפתח.

האם באופן דומה תתנבע תנועת חיים שתשאף להבנה של המושג "אנרגיה"? שלא בדומה לזחילה בה התינוק נתון בכל חושיו, בכל הווייתו, בכל תחושותיו בתוך הסיטואציה המנביעה התקדמות, כאשר ילד נחשף למושג ומנסה להבינו, במקרים רבים הוא רק טובל את קצה הבוהן במים. התמסרות ומעורבות צריכות להתפתח כדי להיכנס פנימה אל תוך המים העמוקים. לא תמיד זה מתאפשר. לפעמים, הילד נותר יבש ורק מעט מתרחש בו, ביחס לאותו מושג.

כדי שתתנבע שאיפה להבין, יש לטבול בתוך סיטואציה שבה המושג משתתף, טבילה שמנביעה תנועת חיים. טבילה כזו יכולה להתרחש במהלך סיפור מעורר, הדגמה מסקרנת או התנסות מעניינת. למשל, אפשר להתבונן במכונה שיש בה המרות אנרגיה מסוגים שונים או לחילופין, להמציא מכונה כזו. כמו זו למשל:

כאשר הילד מעורב בתוך הסיטואציה יכולה להתעורר בו תנועת חיים להבין את פשרה (למשל, להבין מהי אנרגיה וכיצד היא פועלת במכונה הזו, בגלגוליה השונים).  כמו אותו תינוק שבועט ומותח את ידיו ומחכה להינשא אל הצעד הבא, ולא ברור מה ישא אותו קדימה, כך הילד מנסה להבין, מצפה למשהו שיישא את תנועת החיים שלו קדימה – באמצעות ההסבר הכתוב, שהפעם יעמיק בו, בירור והבהרה עם המורה, שיח עם חבר, הסבר בציורים ועוד. אבל מה שחשוב כאן הוא ההתעוררות של תנועת חיים בתוך התהליך והיווצרותו של תהליך חי שמנביע את צעדיו הבאים.

כולנו היינו ברי מזל לחזות בילדים ששקועים בתוך פעילות כלשהי, וכשהם כבר במהלכה, טבולים בתוכה, תנועת החיים פועלת בתוך התהליך, וצעד מנביע את הצעד הבא. במצב זה, אנחנו כמורים, כהורים וכמלווים עומדים בהשתאות מנגד ונזהרים שלא להפריע לתהליך הזה, בהיותו רווי בסקרנות, עניין, תנועה והתפתחות. כשאנחנו מלווים ילד בהבנה של מושג, היינו רוצים להביא אותו למצב הזה, לטבילה הזו, שתעורר את תנועת החיים שלו, ותנביע צעד אחר צעד.

התחושה המורגשת והידיעה הגופנית של מושג

ג'נדלין כותב:

"The difference between "merely" and "really" refers to a certain participation of the Individual's feelings in the learning process" (A theory of personality change, P. 105).

ההבדל בין (למידה) "בערך" לבין (למידה) "ממש" מתייחס להשתתפות מסוימת של תחושות של האדם בתהליך הלמידה". ובהקשר הנוכחי, כדי להבין "ממש" ולא רק "בערך", חשוב להרגיש ולחוש את מה שמנסים להבין. כלומר, ג'נדלין רואה את הייחוד בהבנה משמעותית ולא שטחית בכך שהיא רוויה בתחושות ומסתמכת עליהן.

עוד כותב ג'נדלין:

"מושגים (וגם: מילים, מחשבות, אירועים, התנהגויות) אינם בעלי משמעות, אלא אם הם קשורים לחוויה. אנחנו לא יכולים לדעת מהי משמעותו של מושג, או להשתמש במושג בלי "לחוש" את משמעותו. אין סימנים, הגדרות וכיוצא בזה שבהם נוכל להשתמש במקום המשמעות המורגשת. אם אין לנו משמעות מורגשת של מושג, אין לנו את המושג כלל – רק "רעש מילולי"". (Experiencing and the Creation of Meaning, p. 5)

מושג, אירוע, תופעה חייבים להגיע עם החוויה, עם התחושה המורגשת שלהם. אם איננו חשים את המושג, אין לו משמעות עבורנו.

כיצד להבין מושג לעומק, להבין ממש, באופן משמעותי? ג'נדלין מציע לחוש את המושג, להתחבר למשמעות המורגשת שלו. נחזור למושג "אנרגיה". אנחנו יודעים המון על אנרגיה. חלק גדול מהידע הזה מובלע, לא מבוטא בסמלים, אבל הוא תחושתי. אם ניקח מעט זמן להיות עם הידע התחושתי הזה, ונחוש מה המושג "אנרגיה" מעורר בתוכנו, נוכל ליצור משמעות עשירה יותר והבנה עמוקה יותר ממה שמתאפשר כשאנחנו משתמשים בידע מוכר ונגיש.

לדוגמה, אפשר לומר את המילה "אנרגיה" ולחוש אותה בתוכנו –

מה היא מעוררת?

אילו דימויים עולים?

אילו תחושות נחוות?

היכן אנו חשים את התחושות הללו?

האם אפשר לתאר את התחושות, כיצד הן מורגשות?

אילו מילים ומשפטים עולים כאשר אנחנו שמים לב לתחושות הללו?

כשאני עשיתי את התרגיל הזה חשתי באופן מעורפל, ואחר-כך ברור יותר תחושה באיזור בית החזה, של כדור געשי עם פוטנציאל להתפרץ. הוא עדיין שלם, אבל כלואה בו אנרגיה עצומה שיש בה פוטנציאל להתפוצצות. לאחר זמן, הכדור נרגע, ואני פותחת אותו וחושפת את הליבה שלו, ומתגלה ישות בעלת צורה משתנה של אור בוהק שנכנסת ועוברת מעצם אחד למשנהו וטוענת אותם באנרגיה, מניעה אותם, מחממת אותם, וכו'. התחושות והדימויים האלה יוצרים משמעות עשירה למושג אנרגיה וממשיכים לפעול בהקשרים וסיטואציות של אנרגיה והמרות אנרגיה.

אותו תרגיל יכול לפעול גם על ההגדרה הבסיסית, ולעיתים חסרת משמעות, של אנרגיה: "אנרגיה היא היכולת או הפוטנציאל לבצע עבודה כלשהי", אפשר להקריא את ההגדרה מספר פעמים, וגם כאן לחכות מעט ולראות מה עולה, אילו תחושות עולות, דימויים, ומילים.

אנרגיה

העמידה על הקצה וחישתו – קצה הידיעה וחישה של מה שעדיין לא ידוע, לא מובן

ג'נדלין מבחין בין שתי דרכים ללמוד, לחשוב, להבין: האחת, המוכרת, היא לארגן מחדש מושגים ישנים ומוכרים. השנייה, זו שהוא מציע לנו לבחון – לעמוד בנקודה שבה אנו תקועים, היכן שמורגשת תחושה שיש שם עוד מה שרוצה להתבטא אבל לא יודע בינתיים איך, לעמוד על הקצה, ולהמתין שהחדש יגיע, זה שמופיע רענן, שלא הופיע מעולם.

גם ילדים יכולים לחדש, להיות מעורבים בחשיבה רעננה, מפתיעה ולא שגרתית. ודאי שהם יכולים. השאלה היא האם נניח להם לעשות זאת במסגרת לימודית (שבה הם אמורים ללמוד את מה שכבר ידוע לכולם)? הטענה בעד הגישה המאפשרת חשיבה חדשה היא שיש בה כדי להעשיר ולהעמיק את ההבנה מעבר לגבולות הידועים והמוכרים. כמו כן, זה מאפשר לילד לתת ביטוי לידע מובלע שעד כה לא היה נגיש לו.

מה יקרה, למשל, אם נציע לילד להניח לרגע את ההגדרה הידועה של אנרגיה ולשאול את עצמו:

"למה אני מתכוון כשאני אומר אנרגיה?"

אפשר לשאול את השאלה לבד, ולכתוב על דף את מה שעולה ממנה, ואפשר גם לעשות זאת בזוגות. סביר להניח שברגעים הראשונים יגיעו כל הדברים שאנחנו כבר יודעים, דוגמאות, ציטוטים של הגדרות, כל אותם דברים שמגדירים את המרחב הידוע שעליו אנחנו צועדים בביטחון יחסי ובו אנחנו משתמשים באופן רגיל. עד שאין יותר, ונגמר לנו מה לומר. כאן אנחנו מגיעים לקצה שבו מורגש משהו שרוצה להתבטא ולהגדיר מהי אנרגיה עבורנו, אבל אין לו מילים. יש בו תחושות, אולי אנחנו יכולים לצייר משהו מזה, אולי לעשות מחווה בידינו. כל אלה יוכלו לעזור לנו לבטא את הדבר החדש, שלא היה קודם, זה שמסביר למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים אנרגיה. באיזשהו שלב יגיעו מילים, ומשפטים. כפי הנראה שהם לא יהיו מדויקים, וננסה שוב ושוב, עד שיגיע משפט שיישא אותנו קדימה.

עמידה על הקצה

מושגים נוספים לבדיקה: כוח, מהירות, אינסוף, מהפכה, שוויון, חופש, אמפיריציזם, לוגריתם, פונקציה, שיווי משקל, ועוד הרבה אחרים…

אשמח אם תשתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת

4 תגובות

  1. הי אורית,כל פעם מחדש אני מתפאלת מהיכולת שלך לקחת משהו כל כך כמעט מופשט ולהכניס אותו לאיזה שהו קונטקסט שניתן יהיה לגעת בו. כל מה שכתבת רק מחזק בי עוד ועוד את הצורך ביצירת סביבה חווייתית שתאפשר מפגש אישי וקרוב עם החומרים הנלמדים מאפשר התבוננות,חקירה,התנסות,העמקה וכמובן יצירת משמעות.
    התינוק הזוחל מה שנע בו זה האימפליסית של תהליכי ההתפתחות , מעניין יהיה להגיע לאימפליסית של המושגים בלי להסביר אותם כלל…
    זכור בי רגע שכזה, הבת הקטנה שלי האמינה בכך שהיא לא טובה במדעים..וזאת מהסיבה שנדרשה לשנן אינפורמציה שלא הצליחה להפנים,לחוות ולהבין..כשעזרתי לה להתכונן למבחן ניסינו יחד לדמיין תהליכים, מושגים כחומרים נעים ושיש בהם חיים משל עצמם וגם צורות..כמובן שזה היה מלווה בהרבה צחוק ועזר לה ליצור קשר/מפגש עם החומר הנלמד..
    אני בטוחה שמורים ואנשי חינוך מתמקדים יעשו הבדל משמעותי ..

    1. אנייטה יקרה, כיף לקרוא את מה המחשבות שלך בהתייחסות למה שכתבתי. הרבה תודה.
      את כותבת: "הצורך ביצירת סביבה חווייתית שתאפשר מפגש אישי וקרוב עם החומרים הנלמדים מאפשר התבוננות,חקירה,התנסות,העמקה וכמובן יצירת משמעות."
      וזה בדיוק מה שאני מדמיינת, ויותר מזה, חושבת שעבודה עם המובלע (אימפליסית), יכולה להביא לכיווני התפתחות מפתיעים ולא צפויים. כמו שאנחנו יודעות שקורה בהתמקדות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים מעניינים מהבלוג

מציאות מורכבת

רעיונות פוגשים מציאות

מה באמת קורה כשפוגשים מציאות? לפעמים המציאות מכה בפנים, לא מחכה לרעיונות שישפיעו עליה. היא בשלה, בהתרחשות שלה, מתעלמת ממה שאני מביאה, מצפה שאני אשתלב בה, אתמסר לגחמותיה, אבלע בתוכה. מחשבות ותובנות.

שחף

שנה טובה

שנה טובה – שנת תשע"ח
דוגמה להבנה עמוקה ומחוברת יותר – על המושג "שנה טובה"

הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים

הירשמו לניוזלטר וקבלו למייל עדכונים ותכנים מעניינים: פוסטים בבלוג בתדירות של מספר שבועות, ועדכונים על מפגשים קרובים. המייל שלכם יישאר חסוי.

דילוג לתוכן