אתם חוזרים הביתה מיום עבודה מעייף, ואתם מאד רעבים. בדרך אתם מדמיינים את הארוחה שתאכלו, המקלחת שאחריה, והמנוחה.
אתם מגיעים הביתה… וכאן דמיינו 3 סיטואציות אפשריות:
- אתם מכינים עם בני המשפחה ארוחת ערב, ומתיישבים יחד ליד שולחן ערוך ואוכלים בנחת תוך כדי שיחה נעימה.
- אתם מגיעים הביתה, חוטפים משהו מהמקרר ומתיישבים מול המחשב לאכול ולסיים משהו דחוף.
- אתם מגיעים הביתה באיחור, האוכל מתקרר על השולחן. בני המשפחה זועפים ומתלוננים, ואתם מתיישבים לאכול באווירה מסוכסכת ולא נעימה.
בשלושת הסצנות הייתם רעבים. היה לכם אימפליינג לאכול. בשלושת הסצנות הגיעה ארוחה והאכילה נשאה את התהליך קדימה. אתם כבר לא רעבים.
כאן חשוב להבהיר – כיוון שאפשר לחוש ברעב ואת האימפליינג לאכול – סימן שיש סטופג'. כאשר אין סטופג', יש זרימה, אנחנו לא מרגישים את האימפליינג. למשל כאשר אנחנו נושמים נשימה רציפה, אנחנו לא חשים באימפליינג לאוויר. בנשימה רצופה שאין בה חסר באוויר, יש אימפליינג אבל הוא משתנה ברצף ולא חשים בו. מתי אנחנו חשים באימפליינג? כשיש סטופג'. כשמשהו עוצר אותנו מלנשום. אז אנחנו מרגישים היטב את האימפליינג לאוויר. כלומר, כשהאימפליינג מורגש סימן שיש סטופג' – כמו במקרה הזה של רעב.
לאחר שאכלנו, תהליך ההזנה כבר לא בסטופג'. האימפליינג נישא קדימה ומשתנה כי הגיע אוכל. אבל כאן נשאלת שאלה משמעותית – איזה אימפליינג יש לתהליך ההזנה כעת? 1. האם זהו אימפליינג בלעדי של תהליך ההזנה שעצר קודם, ועכשיו מתחדש? 2. או שזהו אימפליינג של הגוף השלם על כל התהליכים המתואמים שבו?
תהליך שעצר ומתחדש – מה קורה לאימפליינג שלו?
ג'נדלין שואל – האם כשתהליך מתחדש, (תהליך הזנה מתחדש על-ידי אכילה), הוא מנביע (imply) בעצמו את המשך הרצף שלו? או שהגוף השלם על תהליכיו המתואמים, מנביע את ההמשך?
בדוגמה שלנו, האם תהליך ההזנה שעצר ומתחדש על-ידי אכילה רומז ומנביע את המשך הרצף שלו? במקרה הזה כל תהליכי האכילה בשלוש הסצנות יהיו דומים כי תהליך ההזנה עצמו מנביע את ההמשך, ללא קשר לכל התהליכים האחרים. תהליך האכילה נשאר נפרד מתהליכי הגוף האחרים גם כשהוא מתחדש בתוך קונטקסטים שונים.
האפשרות השניה היא שהגוף השלם, על כלל תהליכיו, מנביעים את המופעים הבאים.
כזכור, סטופג' יוצר הפרדה בין התהליך שעוצר, לבין הגוף השלם. כשיש סטופג', התהליך שעצר מנביע את מה שחסר לו, בנפרד מהגוף. אבל כשמה שחסר מופיע התהליך שעצר מתחדש. ושוב השאלה – האם האימפליינג להמשך התהליך הוא של התהליך שעצר והתחדש, או שהוא של הגוף השלם?
במודל המקובל, אנחנו נוהגים להתייחס לכל תהליך חיים כתהליך בפני עצמו. אבל בשלב זה אל תוך מודל התהליך, אפשר להבין שהתהליך השלם (הגוף על כל תהליכיו השלובים) מנביע את המופע הבא של התהליכים המתואמים. לא נרצה להניח שכל תהליך מהתהליכים המתואמים מרמז על רצף האירועים שלו. אלה לא תהליכים עצמאיים שעומדים בזכות עצמם. הגוף בשלמותו (כל שאר התהליכים וגם התהליך שעצר והתחדש) מנביע את המופע הבא של התהליכים המתואמים וגם המופעים הבאים. התהליך שעצר והתחדש ועכשיו הוא מתואם עם כל השאר, אינו מנביע בעצמו את המשכו. כל הגוף השלם (כל שאר התהליכים וזה שהתחדש) מנביע את האירועים הבאים.
אימפליינג הוא תמיד אימפליינג אחד של הגוף השלם.
משמעות אימפליינג אחד בארוחת הערב
בכל שלוש הסיטואציות למעלה התרחשה אכילה, ותהליך ההזנה שעצר התחדש. הרעב התחלף בשובע. אבל התהליך שהתחדש בכל אחת מהסיטואציות הנביע רצף אכילה אחר, רצף חיים אחר.
הגוף השלם שלנו הוא תהליכים רבים אבל מתואמים. אכילה נעימה עם המשפחה שונה בתכלית מאכילה לחוצה ליד המחשב להמשך העבודה. רצף האכילה נובע מהשלמות שיוצרת אותה, שמנביעה אותה. תהליך האכילה אינו עומד בפני עצמו, בנפרד מתהליכי חיים אחרים. לכן, הוא גם לא מנביע לבד את המשכו. ברגע שתהליך האכילה התחדש, הוא כבר חלק מהשלם. הוא מתואם עם כל התהליכים האחרים שבגוף.
יש רק אימפליינג אחד לצעד הבא, והוא האימפליינג של הגוף כולו על כל תהליכיו המתואמים. תהליך ההזנה בסיטואציה של אכילה בלחץ מול המחשב משפיע ומושפע ומתואם עם המוטרדות, הלחץ, הריכוז המוחי, הניכור, והעייפות. מאידך, בסיטואציה אחרת תהליך האכילה משפיע ומושפע ומתואם עם השמחה לחזור הביתה, החדווה לשבת עם כל המשפחה, האוכל הביתי, הפירגון, הישיבה הנינוחה וכו'. בכל אחת מהסיטואציות, האכילה מתואמת ושלובה בתהליכי החיים האחרים, ואין אפשרות לחוות אותה בנפרד. יש אימפליינג אחד לגוף השלם.
אימפליינג אחד של טלה קטן
ג'נדלין מביא דוגמה שמבוססת על מחקר מעניין. המחקר מדגים את עיקרון תיאום התהליכים בגוף – גם תהליכים שלכאורה נחשבים לא קשורים זה לזה.
כאשר טלה צעיר צועד את צעדיו הראשונים הוא לא עוצר לפני מצוק, ועלול ליפול לתהום. לאחר מספר ימים, כאשר "המערכת התפיסתית" מתפתחת דיה, הטלה עוצר בקצה המצוק, אפילו אם לא ראה בעבר מצוק, ואפילו אם עיניו היו מכוסות מרגע לידתו.
הממצא המעניין של המחקר נחשב מאד מפתיע. כאשר מפרידים טלה מאמו מרגע לידתו ומגדלים אותו במנותק ממנה, "המערכת התפיסתית" נפגעת. בגיל בו טלאים בדרך כלל עוצרים לפני מצוק, טלה שהופרד מאמו לא יעצור לפני מצוק.
המחקר הזה נראה מפתיע. הנחת המוצא במודל המקובל היא שאין כל קשר בין התפתחות המערכת התפיסתית (הראייה ותפיסת התהום) לבין התפתחות מערכת הרביה (הקשר עם האם). נשמע לנו הגיוני שטלה שגדל בנפרד מאמו לא יפתח אינסטינקטים מיניים נורמליים בבגרותו – כי מדובר באותה מערכת. אבל אין כל הגיון בקשר בין התפתחות לצד האם בשלבים מוקדמים ביחס לתהליכים תפיסתיים ומוטוריים.
אבל על-פי ג'נדלין, האימפליינג הוא תמיד של הגוף כולו – אימפליינג אחד. התהליכים אינם נפרדים. האימפליינג של התהליך השלם מנביע את המופע הבא של הגוף.
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת