סיפור לחנוכה

סיפור לחנוכה

בפוסט (הקצר) הזה אספר סיפור על ליווי של תהליך למידה/חיים קבוצתי.

כתזכורת, הפוסט הקודם דיבר על ליווי תהליכי למידה, והוא הסתיים במשפטים הבאים:

"אני מרגישה שיש משהו נפלא בפשטות הזו של התהליך הטבעי, המנביע, המתגלה. משהו מנחם ומלא תקווה שאומר שהצעד הבא יגיע, לכשיופיע משהו שיישא אותו קדימה. אני מרגישה גם משהו משחרר בתהליך הזה. זה גורם לי להבין שאין לי באמת שליטה על איך הצעד הבא יקרה או מתי הצעד הבא יקרה. לא אצלי, ולא אצל מי שאותו אני מלווה בלמידה. אין לי יכולת לגרום להבזק של למידה, לתובנה, או לחוויית למידה משמעותית – לא אצלי ולא אצל אנשים אחרים. אבל:

כשמשחררים את האמביציה שזה יקרה, ונשארים עם הביטחון והאמונה שהצעד הבא אכן יקרה, בזמנו, ולא כפי שציפינו, ונשארים בקשב ובנוכחות לתנועת החיים, ונותנים לה מקום ומרחב מאפשר – ומזמנים לה הזדמנויות בעדינות ובתשומת לב, תנועת החיים תינשא קדימה אל הצעד הבא, בזמנה, ותתגלה ביופייה המפתיע."

אז בהמשך לסיפור ההוא, אתמול היינו במסיבת חנוכה בגן של שירה. היו בגן 23 ילדים וכ 40 מבוגרים. סדר היום היה פשוט:

הערב נפתח בעבודה ב 5 תחנות יפהפיות ופשוטות למדי (למשל, חדר חשוך שבו מסתתרות הפתעות קטנות לילדים והם מחפשים אותן עם פנסים קטנים שמגרשים את החושך, או קישוט סופגניות ושימוש במזרק ריבה למלא אותן). הפעילות ארכה כשעה ובמהלכה עברו הילדים עם או בלי הוריהם בין תחנות העבודה.

אחר-כך הגיע תורם של השירים והריקודים – הילדים וההורים הוזמנו לרקוד ולשיר שני שירים לחנוכה, ריקוד חופשי, כשהילדים מחקים את תנועות הגננת, כפי שהם עשו גם במהלך השבוע האחרון. היתה שם שמחה צרופה, ללא שמץ של פוזה, שליטה או ניסיון להרשים את ההורים. פשוט להיות ולשמוח.

לבסוף הדלקנו את החנוכיה הגדולה (שגם אותה הכינו הילדים עם הגננות מחומרים ממוחזרים – פחיות, חתיכות עץ וכו'). בירכנו יחד, ולאחר פרידה מהילדים ומהגננות, הלכנו הביתה עם הסופגניה המקושטת, סביבון וחנוכייה שהכינה שירה בגן בשבוע האחרון.

זו הייתה עבורי המסיבה הכי פשוטה, שמחה, וחיה שחוויתי במעמד של חגיגות בגנים או בתי הספר. הרגשתי שכשנותנים לילדים מרחב לביטוי, מאפשרים לתנועת החיים שלהם לזרום בטבעיות, החיים מתפרצים, ויופי ושמחה מתגלים. רואים בילד ישות מורכבת ומתפתחת, קצה של המובלע שבתוכו סודות ורזים. ההקשבה והגילוי של סודות אלה היא מרנינה ומענגת, וכשנותנים להם את המרחב שלו הם זקוקים מתחולל מחול חיים משותף שבורא בכל רגע הפתעות חדשות.

אז מה בדיוק היה שם שאיפשר את זה? אפשר למנות מספר איכויות חשובות בהן הבחנתי במהלך החגיגה:

פחות אגו יותר ענווה,

פחות פקודה יותר הקשבה,

פחות שליטה יותר שחרור,

פחות שיפוטיות יותר כבוד,

פחות ידיעה יותר התעניינות,

ואשמח אם תשלימו כאן את הרשימה…


הנה עוד: באדיבות מיקה דפני:

פחות חומריות יותר רוחניות

פחות צרכנות קנויה יותר מלאכת יד

פחות גינונים יותר פשטות

פחות החזקה יותר חופשיות

פחות תוצאה יותר הליך

פחות איך נראה יותר חוויה

והנה עוד אחד – באדיבות לילך בנימיני קורש:

יותר כבוד לאחר (ולאני) ונוכחות רחבה (שמבליעה בתוכה גם אחריות לסדר)

אחתום את הפוסט בתוספת קטנה אבל מאד משמעותית. החגיגה הזו התאפשרה בזכות ארגון מאד מחושב והתייחסות לפרטים הקטנים. נראה כאילו יש כאן פעילות חופשית. אבל היה כאן איזון עדין מאד בין סדר ושליטה, לבין יצירת מרחב מאפשר לתנועת החיים לזרום. האיזון המיוחד הזה יצר ערב מלא בחיות, עניין, יצירה ושמחה.

אשמח אם תשתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת

6 תגובות

  1. םוסט יפה ומרשים הנותן חומר למחשבה
    עם זאת צרמו לי המילים "בלי ניסיון להרשים"כי הדרך של הגננת המקסימה של ביתך(לא בציניות)אינה הדררך היחידה להרמוניה. ….קחי אחריות כשאת כותבת והמסר שמי שעושה אחרת מנסה להרשים או לשלוט או אינה מכבדת מיותר לגמרי כיוון שיש דרכים ומעיינות רבים ללמידה ולשחרור לכבוד וענווה.

    1. שלום אירית, אני לא בטוחה שהבנתי את כוונתך לגמרי, אבל אגיב ממה שנדמה לי שהבנתי. את יוצאת כנגד ההתייחסות שלי לחגיגה הספציפית הזו כ"לא מנסה להרשים" ואומרת שיש גם דרכים אחרות לערוך חגיגות וגם הן לא מנסות להרשים. אני לא חושבת שיש כאן עניין לויכוח. ברור שיש אינסוף דרכים לערוך חגיגות שיהיו מלאות ענווה, שותפות, זרימה וכו'. זו רק דוגמה אחת שבה נכחתי וחוויתי. כולנו גם יודעים שיש חגיגות בגנים ובבתי-ספר שנועדו להרשים את ההורים, את המורים .

  2. אורית היקרה, מאוד נהניתי לקרוא את הבלוג שלך. גם אני גננת והשנה החלטתי במקום מסיבה גדולה ומתוכננת לעשות בדיוק את אותה תכנית שספרת עליה רק הפוך. קודם היו 3 שירים וריקוד של הורים וילדים. ואחר כך 3 מוקדי יצירה ולבסוף גם שולחן של מילוי סופגניות לפי מילויים שהילדים בחרו. היה מקסים, היה שיתוף פעולה, היה סדר וארגון, אני יודעת שזו היתה בחירה נכונה, מהתלהבות הורים שבאו להגיד כמה יפה וכמה כיף היה. אבל את ידעת לשים את המילים הנכונות. ולתאר זאת בפשטות נהדרת. תודה על כך זה בהחלט מחזק את ידי על הדרך שאני הולכת ובוחרת בה.

    1. תודה רבה, מיכל. זה כל כך משמח. נראה לי שהכנת מסיבה כזו שבה אנחנו קצת משחררים את השליטה, אבל בכל זאת שומרים על מסגרת, היא יותר קלה, יותר נעימה לכולם, וטומנת בחובה הפתעות, אם אנחנו רק פתוחים לקבל אותן. תודה רבה על השיתוף. אגב, אנחנו מכירות? אני ככירה הרבה מיכליות, אבל לא בטוחה איזו מיכל זו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים מעניינים מהבלוג

מבידוד לשחרור – להניח לתנועת החיים לזרום

מה קרה כשילדה קטנה (7) נכנסת לבידוד, ואמא עסוקה בוקר שלם ולא זמינה לשעשע אותה? פוסט שמדבר על דיסוננסים – מה קורה שהולכים כנגד הדפוסים של השקעה, של שליטה, של קידום. מה האפקט של סביבה מאטה?

ערסל על חוף הים. חופשה

אנטומיה של חופשה

שיטוט ללא מטרה על החוף, הקפצת אבנים במים, נדנוד עדין בערסל, קריאה, שיחה, שכשוך במים. בסביבה הכל כך פשוטה ונקייה. היתה הרגשה שתנועת החיים מכיילת את עצמה, לומדת מחדש את עצמה באופן מזוכך, להיות מדויקת לעצמה.

הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים

הירשמו לניוזלטר וקבלו למייל עדכונים ותכנים מעניינים: פוסטים בבלוג בתדירות של מספר שבועות, ועדכונים על מפגשים קרובים. המייל שלכם יישאר חסוי.

דילוג לתוכן