יש רגעים בחיים שפתאום יש קליק – משהו מתחבר ורואים תמונה רחבה יותר. זה קרה לי השבוע, וזה הסיפור על חוויות של משמעות.
חוויות של משמעות – מסע שהתחיל לפני עשר שנים
ב 2012 התחלתי להתעניין ב"חוויות למידה משמעותיות".
חווית למידה משמעותית היא תופעה מוכרת לכל אדם, בכל מסגרות חייו. הכוונה כאן היא לחוויה שבה נוצר חיבור עמוק ביננו לבין המושא שבו אנו פוגשים. בתהליך העמקת החיבור מתרחשת הבנה חדשה, התבהרות פתאומית, תובנה מרגשת. חוויית למידה משמעותית מלווה בתחושת משמעות ועוצמה רגשית.
הנושא התהווה באינטראקציה עם ד"ר משה (מוישי) ויינשטוק. הוא התפתח להיות עבורי אחד הנושאים המרתקים והמרגשים ביותר. פיתחנו יחד מודל שמסביר איך חוויות למידה משמעותיות נוצרות על בסיס דוגמאות מחיינו.
הדוגמאות מחוויות חיי היו בהירות ומבהירות משתי סיבות: 1. הן היו שלי ויכולתי לחוש בתוכי את עוצמת החוויה ואיכותה. יכולתי להגיד ש"לזה אני מתכוונת בחוויית למידה משמעותית". 2. יכולתי לתאר "מבפנים" את מהלכן ואת המנגנונים שלהן, לא רק מתיאור חיצוני.
בכל פעם שצללתי לדוגמה כזו יכולתי לחוש את עוצמת החווייה ואת משמעותה. יכולתי להתגעגע לעוד חוויות למידה משמעותיות כאלה.
תהליך בניית המודל, באופן שיתופי עם מוישי, היה בעצמו חוויית למידה משמעותית. אפשר לומר שהיה בו רצף של חוויות למידה משמעותיות. בכל פעם שהבננו משהו חדש, חווינו התרחבות והעמקה של ההבנה שלנו ושל התפישה שלנו את הנושא.
כשהמודל שלנו הבשיל, מוישי ואני כתבנו עליו מאמר קצר בכתב העת "הד החינוך".
בתקופה שבה עסקתי בפיתוח רעיונות "חוויות למידה משמעותיות" הרגשתי משמעות גדולה. להבין, להסביר, לתאר עוד ועוד דוגמאות בחיי, ולגלות כיצד להרבות כמותן אצל אנשים וילדים. כשדיברתי על הנושא משהו בי התעורר והעיניים נדלקו. נהניתי לשאול שאלות, ואפילו נהניתי מזה שלא היו לי תשובות – מהקסם ומהתעלומה – מדוע בסיטואציה הזו מתרחשת חוויית למידה משמעותית, ובסיטואציה אחרת לא.
ואז – במו ידי, כיליתי את העניין והסקרנות שחיו בתוכי. זה קרה בהדרגה במהלך השנה בה מיסדתי את הנושא.
חוויות של משמעות תחת סכין המנתחים של המדע
עם כניסתי למשרה אקדמית באוניברסיטת בן-גוריון בשנת 2014, הבאתי איתי את הנדוניה של "חוויות למידה משמעותיות". שמחתי לקבל מענק מחקר שאפשר לי לערוך מחקר מסודר, להעסיק עוזרי מחקר ולקבץ סביבי קבוצת מחקר תוססת ומלאת מוטיבציה. קיוויתי שהמחקר ישפוך אור על התופעה המסתורית הזו.
התחלנו את המחקר באיסוף נתונים שיטתי. ראייננו עשרות אנשים על חוויות הלמידה המשמעותיות שלהם. כבר כאן חשתי בקושי – הסברתי למרואיינים את כוונתי בחוויות למידה משמעותיות. לא יכולתי להמחיש להם את תחושת המשמעות שלי בחוויה הזו – את זה רק אני יכולתי להרגיש. התיאורים שלי, מפורטים ככל שיהיו, לא איפשרו גישה ישירה לתחושת המשמעות הזו. על-סמך התיאור שלי, ומה שהבינו ממנו, המרואיינים נזכרו בחוויות למידה משמעותיות שלהם, אבל לי היה קשה לדעת אם אלה אכן חוויות למידה משמעותיות מהסוג אליו אני מתכוונת, או שהן משהו אחר, או רק "ליד". לא יכולתי להרגיש את המשמעות שהם חוו מהדיווחים שלהם. חוויית משמעות היא עניין סובייקטיבי. כבר שם הרגשתי חוסר דיוק.
אבל הדבר המתסכל ביותר היה ניתוח הנתונים.
יצרנו מערכת קטגוריות עניפה וסבוכה שהתפתחה מעשרות הראיונות שעשינו. היא הכילה המון תוכן שהיה בראיונות. אבל ככל שעבדתי עם מערכת הקטגוריות, הרגשתי שהמשמעות חומקת לי מבין האצבעות. המשמעות לא היתה בתוך הקטגוריות, היא שכנה בדבר עצמו אבל הקטגוריות לא תפסו אותה. הרגשתי כאילו אני מנסה לתפוס רוח, וידיי נשארות ריקות. חשתי מובסת בתוך ים הנתונים.
בסיום תקופת המחקר כתבנו דו"ח בן עשרות עמודים עם כל מה שלמדנו. למדנו הרבה דברים על הקשר בין הקטגוריות השונות. כתבנו 97 עמודים על כל מה שלמדנו מהמחקר. הדו"ח עצמו מרשים, מפורט, ובעיקר סיסטמטי ומדעי. אבל עבורי, כל הלמידה הזו היתה עקרה. הרגשתי שמשהו בתוכי הולך וקמל במהלך כתיבת הדו"ח. עם געגוע עמוק לתחושת המשמעות בעת העיסוק החי בחוויות למידה משמעותיות, ועם אכזבה מרה מהכלים המדעיים שלא אפשרו לי לאחוז במשמעות ולהבין אותה וכיצד היא נוצרת.
זו לא היתה הסיבה היחידה, אבל ללא ספק זו היתה אחת הסיבות העמוקות שגרמו לי לעזוב את העולם האקדמי בסוף שנת הלימודים של 2015.
מדוע לא הצלחתי לחקור חוויות למידה משמעותיות?
נראה שבכך תם הסיפור, בקול ענות חלושה. הסיום ההוא פתח התחלה חדשה בחיי עת נכנסתי לעולמו הפילוסופי של ג'נדלין. את העולם האקדמי השארתי מאחוריי, ואיתו גם הניסיון להבין חוויות למידה משמעותיות.
עד שבאופן אקראי נתקלתי השבוע במשהו שהחזיר אלי את הקצה ההוא, ששמטתי…
האזנתי להרצאה של ד"ר רוב פארקר בהקשר לעולמו הפילוסופי של ג'נדלין, ומשפט שאמר עורר את תשומת לבי:
“Our western way of thinking is rooted in science which attitude excludes meaning”
בלי לבחון את האמירה הזו לעומק, גם אם נראה שיש הרבה אמת מאחוריה, היא גרמה לי לראות תמונה ברורה של העיסוק שלי בחוויות למידה משמעותיות, והאכזבה מחוסר היכולת שלי לחקור אותן באופן מדעי.
עם הכלים המדעיים שהיו לי אז לא יכולתי לתאר, להמשיג ולחקור את תחושת המשמעות שאדם חווה בעת התרחשותה של חוויית למידה משמעותית, וגם לא את התהליך שמוביל לחוויית למידה משמעותית. הכלים המדעיים לא יכלו, וכנראה שעדיין לא יכולים לתפוש משמעות בחכתם.
חוויות למידה משמעותיות במהלך ניסוח בקצה הידיעה
שמונה שנים חלפו מאז הפסקתי את המסע לחקר חוויות למידה משמעותיות, אבל משהו ממנו המשיך לחיות בתוכי. התמסרתי ללימוד הפילוסופיה של ג'נדלין, חשיבה בקצה הידיעה, וחיבורים לחינוך. מידי פעם, משהו מהרעיונות ההם התחבר עם הרעיונות החדשים וכתבתי מעט על חוויות למידה משמעותיות גם בתוך עולמי החדש.
אבל מעבר לכך, ההתבוננות המחודשת שלי בחוויות למידה משמעותיות פתחה אפשרות לסגירת מעגל, דרך התגלמות חדשה בתהליכי TAE – חשיבה בקצה הידיעה.
חוויות למידה משמעותיות הופיעו פעמים מספר בתהליכי TAE שעברתי. למשל, בתהליך הזה. אני חווה חוויות למידה משמעותיות יחד עם אנשים אותם אני מלווה בתהליכי TAE שלהם. אני מגלה שחוויות של משמעות הן חלק אינהרטי מהתהליך הזה.
ה TAE לוקח אותנו אל מחוזות המשמעות של חיינו, אל מקומות בהן המשמעות מורגשת ורומזת שדבר מה חשוב נמצא שם, משמעותי לנו, אבל הוא לא נגיש לנו כי אין לנו מילים לדבר ולחשוב אותו.
הצעדים של ה TAE מאפשרים ניסוח מהמשמעות המורגשת הזו, וכשאנחנו שומעים את עצמינו אומרים דבר חדש מתוך המשמעות הזו אנחנו מבינים משהו חשוב ובעל ערך עבורינו, ומשהו בנו משתנה ונישא קדימה.
זו חווית למידה משמעותית בהתגלמותה.
ההתבוננות בחוויות של משמעות בתוך תהליך TAE מאירה באור חדש שאלות שהעסיקו אותי: "מהי תחושת המשמעות בעת חוויית למידה משמעותית, ומהו התהליך שמוביל לחוויות למידה משמעותיות?"
כמה סימלי הדבר שהכמיהה רבת השנים שלי לחוויות למידה משמעותיות, פגשה באופן אקראי, לכאורה, את העיסוק בפרקטיקה שיוצרת חוויות למידה משמעותיות. אני מרגישה ברת מזל שהישבתי לחיי ולחיי אחרים את העיסוק בחוויות למידה משמעותיות, עם תחושת המשמעות שמלווה אותן.
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת
8 תגובות
הי אורית, כתבת מקסים, ומעורר חשק להתבונן לעומק בדברים.
אולי באמת הניסיון לנתח באופן תבוני ומדוייק ולשיים מציאויות שאנחנו חשים שקורה בהם משהו שמגיע ממקום שאינו מובן לנו, באמת מצר אותן, ומשטח אותן במידה רבה (הכוונה היא לניסיון להבין תופעה שמגיעה ממקום יותר עמוק בתודעה האנושית או התת מודע הקולקטיבי, או הקוסמוס -תובנה, חיבור, אהבה ועוד). אבל דומני שבמחקר המעניין שלך הותרת גם מקום ללא נודע, וגם נתת סימנים בתופעות- גם באלו שלא ניתן להסבירן. אני השתמשתי הרבה במחקרך בבן גוריון והוא היה לי לעזר רב.
הי מוישי, איזה כיף שאתה הראשון להגיב 🙂
זה מעניין מה שאתה אומר לגבי "הניסיון לנתח באופן תבוני ומדוייק ולשיים מציאויות שאנחנו חשים שקורה בהם משהו שמגיע ממקום שאינו מובן לנו…" – כי זה תופס גם לגבי ה TAE. ב TAE אנחנו חשים משמעות מעורפלת של משהו עמוק ולא מובן, ונותנים לה מילים. אבל דוקא שם אני מרגישה שהמילים יוצרות הבנה עמוקה והתבהרות, ודוקא פותחות את המשמעות, ולא מתעלמות ממנה. במחקר שערכנו הרגשתי שאנחנו נוגעים בהרבה היבטים, קשרים ופרטים של התופעה (חוויית למידה משמעותית) אבל לא מצליחים לגעת בחוויה ובמשמעות. אני לא אומרת שאין למחקר תכלית ושאי אפשר ללמוד ממנו – בהחלט אפשר. אבל לב העניין מבחינתי, והמקום בו נמצאת ההתלהבות שלי – אלה נשארו מחוץ למחקר. אני הרגשתי שלפני המחקר, כשפיתחנו את המודל, בהחלט העמקנו בלב העניין. וגם היום, כשאני עובדת עם אנשים ב TAE אני מרגישה שאנחנו שוב בלב העניין של חוויות של משמעות.
תודה אורית, מרתק בעיני שהמילים בTAE פותחות לך שערים של משמעות. כשאני תרגלתי התמקדות חשתי שהמילים מאפשרות לי כיוון, מובילות אותי אל עבר הפתח, אל קצה הידיעה- ומשם הן מותירות אולי לחוש באופן פנימי, ואכן אז החוויה היא מעבר למילים.
ואולי באמת יש מילים שמנסות להגדיר מבחינה תבונית והאקדמית- והן מנסות להסביר את ה"מה", להסביר אותו- ולרוב זה נופל לפח של הטכניקה והשיום הבסיסי, ולעומתן יש מילים שמפנות אל הפתח, מנסות להוביל "אל" ולהגדיר פרקטיקה שתאפשר לדבר להתרחש למרות שהוא נטול שיום מדויק ונטול הגדרה תבונית (לפחות בתחושה שלי).
ואולי אני לא מספיק מכיר את החשיבה שבקצה הידיעה, והיא גם מסבירה את ה"מה" באופן עמוק, שמעבר להסבר הטכני. בכל מקרה זה משמח מאד שהמעגלים נפגשים, ואשמח להעמיק ולהבין אותם.
מוישי, תודה רבה על המחשבות והתגובות. זה משמח אותי ממש.
קשה לדבר על חשיבה בקצה הידיעה ללא החוויה של לחשוב בקצה הידיעה. אני מודעת לזה שאצלי זה מאד חי, אבל למי שלא התנסה התיאורים מעט סתומים. אני מנסה בשנה האחרונה לכתוב הרבה על זה – פה בבלוג ובכלל, ומקווה שאנשים יכולים להתחבר לזה דרך המילים והתיאורים שלי. מידי פעם אני מקבלת תגובות חיוביות. אבל גם מודעת לקושי. מקווה שיום אחד זה יהיה רווח כמו התמקדות. המילים וההמשגה הם חלק מאד חשוב מהפרקטיקה הזו, הרבה יותר מבהתמקדות. אולי בגלל זה אני כל כך מתחברת לזה – כי העבודה עם מילים טובה לי. אבל אלה הן מילים שמגיעות יחד עם "כל זה" – עם החוויה, עם המשמעות. אלה מילים ומושגים מלאים ומחוברים.
פוסט מרתק. את מתארת מספר תופעות.
1. בעית גוף ונפש. האם אני יכול להבין ולחוש את האחר. במקרה הזה את תחושת הלמידה המשמעותית של האחר. קשור גם לנושא האחרות הלוינסית עליו שוחחנו.
2. בעיית שפה. האם כשאת אומרת משמעות את מתכוונת לאותו הדבר כמו הנחקר אותו בדקת.
3. השלם גדול מסכום החלקים ולכן הסיווג לפי קטגוריות מחמיץ חלק ניכר מהנושא.
4. את המשמעות יש לחוות ולא רק להבין. הפילוסוף ברגסון אמר פעם אם אתה רוצה להבין את משמעות החיים תן לחיים ללמד אותך את משמעותם.
הי אלדד, תודה על התגובה המאירה. אני ממש מסכימה שמה שכתבתי נוגע לתופעות שפירטת. קיבלתי המלצה לקרוא את הספר Galileo's Error של פיליפ גוף – שם הוא מדבר על כך שהמדע שלנו עדיין לא יודע להתמודד עם תודעה – consciousness. וזה מגלם בתוכו הרבה מהתופעות עליהן אתה מדבר. חקר התודעה מחייב כלים אחרים לגמרי, שעדיין אנחנו חסרים. וברגסון צודק – את המשמעות יש לחוות ולא רק להבין/לחקור. כנראה שזה מה שקורה בתוך התהליך TAE (ובעוד תהליכים נוספים בחיים). תודה!
הי אוריתי איזה כיף לקרוא אותך , מבינה אותך יותר ממה שנדמה , באמת לא בצורה אקדמית דווקא , היי בטוב , שמחה לראות מעט מדרכך , ככה טיפה מרחוק , ומי יודע מתי נצטלב זו בזו , אוהבת ושוב חיבוק והתרגשות לקרוא אותך
תודה, גל, כיף לראות אותך כאן. ותודה על כל המילים היפות.