מצפן חינוכי אישי

אלירז: ההקשבה הזו, לתת לבן אדם את האפשרות להקשיב. להיות קשוב אל תוך עצמו, לקולות שלו אל תוך עצמו, אל מול הסביבה שלו. ורק המקום הצנוע הזה, אל מול זה, ואיזה דבר נפלא יוצא.

מיכל: אני חושבת שהמתנה הכי גדולה ביומיים האלה היתה באמת המקום המאפשר הזה. שניה להסתכל על עצמינו פנימה, כי זה לא דברים שקורים לנו ביומיום, ואין לנו הזדמנויות לדברים האלה ביומיום. כל המקומות האלה מגדילים כל אחד מאיתנו והופכים אותנו ליותר בשלים ויותר מפותחים.

נעה: ההתנסות עזרה להביא את האינטואיציה דווקא למקומות שאני פחות מורגלת. אני חושבת שבמיוחד בתחום החינוכי קל מאד לדבר בקלישאות. אנחנו מכירים ביטויי לשון שנשחקו כבר מרוב שמשתמשים בהם והם כבר לא אומרים שום דבר. יש משהו טוב בלעצב, לשייף, ולדייק את הדברים שלי. וזה גם נחמד שזה שלי. זה גם חדש.

הדס: זה חיבר אותי בין המקצועי לאישי. זה נתן חיבור לילדה שבי. יש את הרובד המקצועי של מה חשוב לי בתור מורה ויש את מה שחשוב לי פנימה. פתאום הבנתי שמה שחשוב לי שיקרה זה גם מה שחשוב לי שיקרה לילדה פנימה.

אורלי: אני מרגישה שאני נמצאת במקום של הרגל. התרגלתי, לשטוח את האג'נדה החינוכית שלי, לדברר את מה שאני מאמינה בו. אני עומדת מאחורי הדברים, אבל התהליך עזר לי לבחון את זה שוב ולראות אם זה עדיין מדויק.