מצפן חינוכי אישי – קצת יותר מנאום מעלית

מאת אורית פרנפס ותומר שגב


מצפן חינוכי אישי נולד במרץ 2021, ומאז החל ללכת ולפגוש עולם. המפגש עם העולם ביקש מאיתנו לנסח – מה זה מצפן חינוכי אישי, למה זה חשוב, מהם הרעיונות שעומדים מאחוריו, ומה מאפיין את המהלך שלו. המאמר הזה נכתב כדי להבהיר את כל אלה באופן פשוט ונגיש דיו, אבל גם נאמן למהות ולרעיונות העמוקים שבסיס מצפן חינוכי אישי. 


מצפן חינוכי אישי – בקצרה (מה שמספיקים עד קומה 12)

אם הייתם פוגשים אותנו במעלית ושואלים אותנו מה זה "מצפן חינוכי אישי" (בהנחה שכולנו עולים לקומה 12), כנראה שהיינו מסבירים לכם משהו כזה:

"מצפן חינוכי אישי הוא מהלך שבאמצעותו אנשי חינוך מנסחים ומדייקים את המהות החינוכית הפנימית והאישית שלהם. הניסוח הזה לא מגיע רק מתוך הזדהות עם מקורות חיצוניים או ממה שכבר ידוע ומוכר. הניסוח מגיע מתוך הקשבה לידיעה פנימית שמקורה בהתנסויות וחוויות אישיות רבות ועשירות בשדה החינוך. בתהליך זה מתפתח ניסוח אותנטי, עמוק ואישי של המהות החינוכית. יתר על כן, לתהליך הניסוח עצמו יש כח מתמיר ויכולת להשפיע על המעשה החינוכי."

ואם היה לנו קצת יותר זמן ביחד, והייתם מעוניינים לשמוע יותר, אז הנה "קצת יותר מנאום המעלית".

אני מאמין חינוכי

כמעט כל איש חינוך – מורה, מנהל, סטודנט לחינוך, התנסה בניסוח אני מאמין חינוכי. למה לנסח אני מאמין חינוכי? 

  1. כיוון – אני מאמין חינוכי נתפס כמצפן המכוון את איש החינוך במציאת דרכו החינוכית ומימושה.
  2. משמעות – ניסוח אני מאמין חינוכי מאפשר חיבור למשמעות, ומייצר תמונת עתיד.
  3. שיח – ניסוח של אני מאמין חינוכי מאפשר לאנשים שונים להתחבר, להגיב, ולקיים שיח ביחס לתפיסות החינוכיות שלהם. 
  4. הצהרה – אני מאמין חינוכי מאפשר תקשורת והצגה כלפי חוץ של העקרונות החינוכיים של איש החינוך.

יחד עם זאת, לעיתים קרובות יש פער בין ניסוח האני מאמין המדובר, לבין האני המאמין המעשי. במילים אחרות, איש חינוך יכול לפעול בשדה החינוכי בדרכים שאינן עולות בקנה אחד עם הניסוח של האני מאמין החינוכי המוצהר שלו. 

למעשה, זה לא מפתיע. הניסוח השכיח של אני מאמין חינוכי מגיע בדרך-כלל מניתוח שכלתני חיצוני שכולל בחירה, אימוץ, עדכון וארגון של אמירות, היגדים ורעיונות שאיש החינוך מזדהה עמן. למשל: אני מאמין שהילד צריך להיות במרכז, חשוב לי שהלמידה תהיה חווייתית, חשוב לי לזהות את החוזקות של הילד ולבנות עליהן. כל אלה טובים ויפים, וברור שאיש החינוך באמת ובתמים מאמין בהם ומעוניין בהם. הוא חושב ומדבר עליהם, ואולי גם מנסה ליישמם באופן מודע.

אך במהלך העשייה החינוכית, ממש בעת ההתרחשות, נמצא איש החינוך בתוך המורכבות של החיים, לא בתוך הלוגיקה הנקייה והכוונות המושכלות. הוא פועל מתוך הקשרים רחבים ועשירים ומתוך ידיעה שמבוססת על התנסויות וחוויות שאין להן מילים.

מורכבות המעשה החינוכי

היינו רוצים לנסח אני מאמין חינוכי שמחובר גם הוא למקורות פנימיים – לחוויות, להתנסויות ולמשמעויות שנחוות בחיים, בהקשרים חינוכיים. היינו רוצים שניסוח האני מאמין החינוכי ינבע באופן ישיר מהעשייה החינוכית ויהיה בהלימה איתה. שהעשייה החינוכית תתחדש ותותמר מעצם הניסוח. 

אבל – כיצד ניסוח של אני מאמין חינוכי שהוא כולו מילים ולוגיקה, יכול לנבוע מתוך חוויה והתנסות שאין להן מילים?

הנה הגענו ללב העניין.

ניסוח בקצה הידיעה

לפי פרופ' יוג'ין ג'נדלין, מקורות הידיעה שלנו עשירים ועמוקים ומבוססים על אינספור חוויות והתנסויות חיים. רק חלק קטן מהידיעה שלנו מנוסח במילים, מומשג ומודע. אנחנו נוהגים לנסח ולהגיד את מה שאנחנו כבר יודעים, אבל כשאנחנו מעמיקים ומגיעים אל קצה הידיעה המומשגת שלנו, אנחנו נותרים ללא מילים. זהו קצה הידיעה, שבו אפשר לחוש במשמעות מורגשת ונוכחת, שעדיין אין לה מילים. ניסוח שמתהווה מהקצה הזה הוא רענן וטרי, ניסוח שלא הופיע מעולם, והוא מאיר את ההבנה במבט חדש.

ייתכן שחוויתם את קצה הידיעה, למשל, כשכתבתם משהו ואז נתקעתם ולא יכולתם להמשיך למרות שידעתם מה אתם רוצים לכתוב, פשוט לא היו לכם מילים זמינות. או כשניסיתם לתאר לחבר חוויה או תחושה ולא הצלחתם לדייק אותה ובסופו של דבר אמרתם: "זה היה פשוט מדהים! אין לי מילים לתאר" חשתם היטב את עוצמת החוויה ואת משמעותה, אבל באמת לא היו לכם מילים לנסח את המשמעות הזו.

דווקא בקצה הזה שבו אין מילים, וקשה לבטא את מה שרוצים, דווקא שם טמונה הבטחה – למשהו חדש שיש בו פתח לעוד. זה לא קל לעמוד במקום שבו אנחנו תקועים, במקום שבו יש רק תחושה, אבל אין מילים. כשלא יודעים בינתיים איך להתקדם, אין שום תשובה זמינה. רק לעמוד שם ולהמתין שמשהו יעלה, שהחדש יופיע, ויוביל הלאה.

קצה הידיעה

ניסוח מהות חינוכית בקצה הידיעה

נתבונן בדוגמה מתוך תרגיל שאנחנו עושים בסדנאות שלנו. בסדנאות אנחנו מתרגלים בזוגות כאשר בן זוג אחד מנסח מתוך המשמעות המורגשת, ובן הזוג השני מקשיב ותומך בתהליך. בדוגמה הזו שחר מנסח היבט מהמהות החינוכית שלו בעוד ענבל מלווה את התהליך שלו.

ענבל שואלת אותו: "מה הקול החינוכי שלך? מהו הדבר המשמעותי, המהותי במיוחד עבורך בחינוך?" ההנחיה היא להתבונן פנימה ולהניח לשאלה להיות ולהמתין שמשהו יעלה. לא לחפש בספריית השכל – את זה כולנו רגילים לעשות.

והנה חלק מהתהליך:

לאחר ששחר שהה עם השאלה, עלה אצלו: חיבור לרגש. כשהתחיל לדבר על זה, הוא הרגיש שזה לא לגמרי מדויק… מה שחשוב לו בעיקר זה שתהיה התרגשות!

ענבל, בת-זוגו לתרגיל, הדהדה: חשוב לך שתהיה התרגשות! והציעה: בוא נעמיק בזה קצת…

עכשיו שחר מדבר ביותר ביטחון, מחובר למשמעות שמורגשת אצלו: צריך להיות איזה וואו, פליאה. או וואו, הבנתי! או תחושת מסוגלות – הרגע הזה שבו הילד אומר וואו, אני יכול לעשות את זה! הרגע הזה של הגילוי. זה יכול להיות גם גילוי ערכי כזה – וואו, זה חשוב לי. צריך להיות שם "וואו" – המשהו החדש שלא היה שם קודם, בעיקר בחיבור בין החוויה לתודעה. 

ענבל מהדהדת שוב את דבריו (חוזרת על לב העניין, אבל מקפידה להשתמש באופן מדויק במילים ובביטויים של שחר), ואז מוסיפה: תראה אם יש שם עוד…

שחר מקשיב להדהוד, מקשיב לדבריו הנאמרים עכשיו מבחוץ ומרגיש איך הם פוגשים אותו עכשיו. הם מרגישים לו טוב. אפשר להתקדם. הוא לוקח את ההזמנה לבדוק מה עוד יש שם, מקשיב למה שיש. התהליך ממשיך ומעמיק…

מה שהדגמנו כאן הוא התחלה של שלב אחד מפרקטיקה שאנחנו מתבססים עליה ב'מצפן חינוכי אישי', ונקראת חשיבה בקצה הידיעה (TAE) של פרופ' ג'נדלין. הפרקטיקה מאפשרת את החיבור פנימה ואת ניסוח המשמעות משם, במקום בו המשמעות מורגשת מתוך עולם החוויות וההתנסויות, אבל עוד לא מנוסחת. בדוגמה שהצגנו (מבוססת על תרגיל אמיתי) אפשר לראות כיצד כל הניסוחים מגיעים מתוך חיבור למשמעות פנימית, ולא מניסוחים אינטלקטואליים שמגיעים מבחוץ. תהליך הניסוח מביא לדימויים חדשים, להבנות חדשות שמאפשרות פתח להמשך חקירה, גילוי ודיוק של ההיבט "חשוב שתהיה התרגשות" שהוא חלק חשוב מהמהות החינוכית של שחר.

מצפן חינוכי אישי – איכויות, ערך וחשיבות

אנחנו מזמינים צוותים חינוכיים לעבור מהלך של ניסוח מצפן חינוכי אישי. המהלך כולל ארבעה צעדים של העמקה אל לב המהות החינוכית האישית שנעשים בזוגות, עם הנחיות והכוונות כיצד לחוש את המשמעות המורגשת בקצה הידיעה, כיצד לנסח מתוכה, וגם כיצד להקשיב ולתמוך בתהליך של מי שמנסח.

אנחנו מזהים מספר איכויות שיחודיות למהלך הזה ומצביעות על הערך והחשיבות שלו לצוותי חינוך:

מרחב של רווחה חינוכית – לעסוק לעומק בתכנים חינוכיים עמוקים ומשמעותיים שנמצאים בתשתית העשייה החינוכית.

לגיטימציה לעסוק בידע הייחודי שלי – הידע שטמון אצלי ורק אצלי, החדש והסגולי שאני מנסח מתוכי, לא רק הידע הציבורי.

חיזוק הביטחון העצמי המקצועי – יש לי ערך מיוחד שייחודי לי, תרומה אישית שלי – האפשרות לשתף ולהניח בחזית.

המצפן החינוכי האישי נכנס איתי לכיתה – ניסוח המהות החינוכית שלי ודיוק שלה הופך למצפן החינוכי האישי שלי שמייצר בהירות שהולכת איתי ונכנסת איתי לכיתה. הוא גם מאפשר לפעול באופן אחר וחדש ממה שהיה לפני כן.

שיתוף, תקשורת ויצירת שיח – מצפן חינוכי אישי מאפשר לשתף ולהנכיח את הליבה החינוכית שלי בתקשורת חיצונית ולא רק פנימית, ולייצר שיח חינוכי משמעותי ועמוק.

נשמח לכל סוג של התייחסויות ותגובות.

אשמח אם תשתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת

2 תגובות

  1. כרגיל, תענוג גדול לקרוא אותך. נהניתי במעלית, נהניתי בקפה. התהליך נשמע ממש כמו קסם, כל כך משמעותי וממלא, מדייק ופותח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים מעניינים מהבלוג

מצפן חינוכי אישי – לחשוב מעבר לקצה הידיעה החינוכית

איך ממציאים את עצמינו מחדש אחרי משבר הקורונה? המצפן האמיתי נמצא אצלינו פנימה. הפוסט הזה מציע דרך חדשה שמסתמכת על פרקטיקת "חשיבה מעבר לקצה הידיעה" כדי לכוונן ולדייק תפיסות חינוכיות מתוך התבוננות והקשבה פנימה. פוסט ראשון בנושא.

רימון

שנה טובה

שנה טובה – שנת תשע"ז
שלושה רעיונות של למידה מתנועת החיים בברכה לשנה החדשה

ashim-d-silva-100979

שנשמור על קשר?

הירשמו לניוזלטר וקבלו למייל עדכונים ותכנים ממני: פוסטים בבלוג, ועדכונים ישר מהתנור על כל מה שחדש כאן. המייל שלכם יישאר חסוי.

דילוג לתוכן