הקשבה 'למצפן חינוכי אישי' – סדנה ראשונה עם צוות חינוכי

conversation

מאת אורית פרנפס ותומר שגב*

תקציר

מצפן חינוכי אישי יוצא לדרך.
בתחילת החופש הגדול קיימנו סדנה ראשונה בת 10 שעות עם צוות מורים בבית-ספר על יסודי איזורי בעמק יזרעאל. הנכחנו את האפשרות של ניסוח מהות חינוכית של המשתתפים באמצעות פרקטיקות מתקדמות של הקשבה וניסוח משמעות בתוך קונטקסט צוותי, שיתופי ותומך.

פתח דבר

בהפסקות של הסדנה זה מתבהר לנו. אנחנו רואים את המורים מחוברים לטלפון, בודקים הודעות מתלמידים, ממורים עמיתים, מדברים אחד עם השני בדחיפות על כל מיני מצבים: הבגרויות שקורות ממש עכשיו, מורה שלא יכולה להגיע, ענייני ציונים, בעיה אישית עם תלמיד שעוד אין לה פתרון, ועוד דברים שהיו שם באוויר, ואנחנו כאורחים חיצוניים לא יכולנו להבין. הייתה שם תכונה של כוורת דבורים. וגם לחץ, ודחיפות וחוסר פניות. אחרי הכל, החופש לא באמת מתחיל בעשרים ביוני.


בהתמסרות אין קץ, המורים שאובים אל תוך המקצוע שלהם, התלמידים שלהם, העשייה שלהם, האחריות שלהם שאף פעם לא באמת נגמרת. הם מונעים מתוך מה שקורה, מגיבים לסיטואציות שמתרחשות ותובעות את תשומת ליבם, מעבירים חלק מהדברים לאוטומט, וממשיכים מיום אחד למשנהו מתוך אינרציה ועומס עבודה.


בהפסקות של הסדנה זה מתבהר לנו. הפער בין היומיום העמוס והחפוז, לבין ההזמנה שלנו להקשבה פנימה וחיבור ל'מצפן חינוכי אישי' נוכח כאן עכשיו.


ובכל זאת…
אנחנו מגיעים עם הזמנה אותנטית ורצינית לעצור לכמה שעות ובמקום להפנות את תשומת הלב החוצה – למה שנחוץ לעשות, להפנות אותה פנימה – למה שחשוב לעשות, כדי לאפשר שלמות ודיוק של איכות הפעולות. לכוונן את המצפן החינוכי האישי שלהם מתוך המקורות העמוקים של הידיעה הפנימית, כדי לנוע בעולם עם כיוון ברור וייחודי. להקשיב פנימה ברגישות למשמעות הגולמית שמתהווה מאינספור חוויות והתנסויות חינוכיות, ולחלץ ממנה את האמת החינוכית שלהם, שהיא רק שלהם, ואין עוד בעולם אדם שמחזיק באמת המדויקת הזו.


איך עוצרים הכל ומקשיבים? פשוט כך, עוצרים הכל ומקשיבים.
ואז, מקשיבים אפילו עוד יותר לעומק.


אנחנו נותנים הנחיות מדויקות למספר צעדים של התהליך, הם עובדים בזוגות בהקשבה פנימית והדדית, והתהליך הולך ומעמיק. מסתבר שגם בתוך העומס והאחריות הכבדה, מורים מעריכים כל כך את האפשרות לעצור, להיות עם עצמם, לתת למה שחי בתוכם תשומת לב ממוקדת, ולנסח מתוך זה משהו חדש, מדויק שמבטא אמת שלהם.


"אני חושבת שהמתנה הכי גדולה ביומיים האלה היתה באמת המקום המאפשר הזה, שניה להסתכל על עצמינו פנימה, כי זה לא דברים שקורים לנו ביומיום, ואין לנו הזדמנויות לדברים האלה ביומיום, כי בסוף מי שאנחנו, כמו שאמרנו קצת אתמול, משהו שאנחנו מביאים זה התפתחות ובשלות שלנו. אני חושבת שזה בסוף מגדיל כל אחד מאתנו והופך אותנו ליותר בשלים ויותר מפותחים ואחר-כך זה נותן את אותותיו גם בדברים אחרים." (מיכל, רכזת שכבה, משתתפת בסדנה)

בסיס חשוב ליצירת הקשבה


אחד התנאים המשמעותיים ביותר להצלחת הסדנה הוא ההכנה והנכונות של בית-הספר.
הגענו ליום הסדנה הראשון כשהכל מאורגן, בית-הספר ערוך ומוכן, 13 משתתפים מגיעים בזמן (נו, טוב, כמעט כולם), בספריה מעוררת ההשראה של בית-הספר כשהכל מוכן ומחכה לסדנה שתתחיל.


כמה חיוני הקשר עם מנהל שמעוניין בסדנה מסוג כזה ומבין את הערך והמשמעות לצוות שלו. מתוך עשרות מורים של בית-ספר מאד גדול, הוזמנו לסדנה חברות וחברי הצוות המוביל של בית-ספר: רכזות שכבות, רכזי מקצוע, מנהל פדגוגי, שתי מנהלות חטיבה ומנהל בית-ספר, שבאופן מעורר הערכה וחשוב ביותר, פינה יומיים שלמים להשתתפות בסדנה בעצמו. ההכנה לסדנה כללה גם הבהרה חד משמעית שאי אפשר להצטרף באיחור או להפסיד חלקים מהסדנה, גם אם מדובר ב 10 שעות של סדנה – יומיים מ 9 עד 14.

כל זה היה תובעני במיוחד עבור המשתתפים בימים הראשונים של החופש הגדול, אבל הגיבוי של ההנהלה והגישה הרצינית והבלתי מתפשרת, אפשרו שקט והתמסרות לעבודה עצמה.


"אני ממש מרגישה שזה מחזיר את הניצוץ בשנה שהיא כל כך טעונה וכל כך מתישה, יש משהו בשיח הזה שמזכיר רגע את הניצוץ גם ברמה האישית אבל באמת גם ברמת האנשים שאני עובדת איתם" (נגה, מנהלת חטיבת הביניים, משתתפת בסדנה).

סדנה עם צוות חינוכי - לומדים של "חשיבה מהקצה"

מרחב להקשבה


הייחודיות שבסדנה הזו נבעה משילוב מאוזן שעשינו בין פרקטיקה ייחודית של פרופ' יוג'ין ג'נדליןThinking At the Edge (TAE) לבין עיסוק משמעותי בחינוך. זו סדנה למורים, וחשוב להם לעסוק בתכנים חינוכיים. יחד עם זאת, לא הבאנו שיטה חינוכית, ולא נתנו עצות חינוכיות, אלא הבאנו כלי מאד ייחודי שבו יוכלו לעבוד עם המהות החינוכית שלהם עצמם. גם לקבוצה מנוסה כזו, הבאנו דרך לדבר על חינוך באופן חדש. בדרך של הקשבה אחרת.


הקשבה לעצמי – הקשבה והתבוננות שמהותן חיבור אל משמעויות פנימיות, ובריאה של החדש מתוכנו. ההקשבה הפנימית משמשת כלי לדבר את החזון שלנו, את מה שייחודי ומשמעותי בעשייה שלנו, ואיך להישאר אתו חי וטרי בתוך הנסיבות המשתנות, ולעיתים מבלבלות, של הסיטואציה החינוכית. הרעיון הוא להפנות תשומת לב למקורות החוויה הפנימית ולחוש את המשמעות שאין לה מילים, זו שעדיין אינה מנוסחת, ולהתחיל להתנסח משם. המשמעויות שאנחנו עדיין לא יודעים לנסח הם המקומות פורצי הדרך, שאם ננסח אותם נוכל להתקדם.

מבחינתי הפרקטיקה… שנדע לעצור ולהסתכל על עצמנו ומי שאנחנו, בהמולת היומיום בבית-ספר. שתוך כדי שיעור, מפגש או שיח אני אדע להיות באי ידיעה, שתלמיד יעז לא לדעת, שאיש צוות או הנהלה ידע לא לדעת, שנדע להקשיב, כולנו, לתוך עצמנו, שנהיה קשובים למשאבים הלא מילוליים המתנהגים… עברנו פה תהליך משמעותי, מבחינתי זו פרקטיקה. אני עברתי כאן משהו, בהסתכלות שלי כולנו עברנו פה משהו, אנחנו יוצאים אחרת, והתלמידים יפגשו מישהו שהוא קצת שונה" (אלירז, סגנית מנהלת חטיבת הביניים, משתתפת בסדנה)

הקשבה לאחר – כדי להקשיב לעצמינו, מאד תומך אם מישהו מקשיב לנו כשאנחנו מנסחים את מה שאנחנו חשים בתוכנו. זו הסיבה שהפרקטיקה מבוססת על עבודה בזוגות. בשיח רגיל אנחנו רגילים לספר ולתאר, ובן שיחנו מעיר, מוסיף משלו, נותן עצות, מביא את עצמו לשיחה. כאן זה אחרת. כאן, בן זוג אחד מקשיב לעצמו פנימה, ומנסח משם (המנסח), ובן הזוג השני מקשיב לו ותומך בתהליך הניסוח (המקשיב). התמיכה בתהליך הניסוח כוללת הקשבה עמוקה, כתיבה במילותיו של המנסח, ומידי פעם "הדהוד" דבריו (חזרה על דברים שהמנסח אמר במילותיו המדוייקות). ההדהוד הוא כלי חזק, כי כשהמנסח מקשיב למילים שניסח אך מגיעות מבחוץ, זה מחדד ועוזר לדייק את הניסוח, וגם מעמיק את הקשב פנימה. המקשיב לא מפרש, לא מציע רעיונות משלו, לא מזדהה, לא מאשר או שולל, ובאופן כללי לא מביא שום דבר מקורי מעצמו. זה מאד קשה וצריך להתרגל לדרך השיח הזו, אבל העבודה הזוגית הזו בעלת עוצמה באופן שבו היא תומכת בהקשבה לידיעה הפנימית. זו חוויה חזקה מאד לאדם להיות מוקשב כך על-ידי אדם אחר באופן הזה.
קשה לתאר את החוויה הזו במילים – יש לחוות אותה כדי להבין.


"אני רוצה להגיד שאחד מהדברים שאני לוקחת מפה מלבד זה שזה פיענוח אחרי שנים לדעתי, זה כלי של הקשבה בצניעות ובענווה. שהידע לא אצלי, אלא הידע הוא אצל מי שיושב מולי. זה ישר התחבר לי לשיחות המחנכים שאנחנו עושים לפני התעודות. אני חושבת שזה כלי שאנחנו יכולים להשתמש בו שם וזה ייקח אותנו צעד אחד קדימה." (שיר, רכזת לשון בחטיבה עליונה, משתתפת בסדנה)

הקשבה בזוגות למהות החינוכית
תרגיל הקשבה בזוגות למהות החינוכית

מה מגלה לנו המצפן שלנו?


רק לפני מספר חודשים נולד 'מצפן חינוכי אישי', והוא כבר חי ובועט, ומבקש את צעדיו הבאים בעולם. מאז הסדנה, פועלת בנו תחושה חזקה של האפשרות למשהו חדש ובעל עוצמה. מתוך ההתנסות שחווינו, יש ב'מצפן חינוכי אישי' פוטנציאל לערך משמעותי עבור מורים, צוותים חינוכיים ובתי-ספר. הערך אינו נמצא ברמה של פתרון בעיות קיימות מידיות, אלא ברמה של הזמנה למשהו חדש שיכול ליצור טרנספורמציה עמוקה בשיח, בהקשבה ובהתנהלות.


"אז מצד אחד זה עבודה אישית של כל אחד עם עצמו, אבל היא לא מנותקת מהקונטקסט עבודה שלנו. ואני חושבת שהיה פה משהו מאוד מאוד מיוחד בשיח הזה שהוא מצד אחד כל אחד לעצמו, אבל שלנו כבית ספר, שלנו כהנהלה, שלנו כצוות מוביל בבית ספר. זה אני חושבת החלק המיוחד בזה". (הילה, מנהלת חטיבה עליונה, משתתפת בסדנה)

התבוננות בניסוחים
מתבוננים יחד בניסוחים שנוצרו מההקשבה למהות החינוכית של כל אחד ואחת


אנו עם הפנים להתנסויות נוספות עם צוותים של אנשי חינוך, שמתחברים לאפשרות של ניסוח המהות החינוכית שלהם באמצעות פרקטיקות מתקדמות של הקשבה עצמית וניסוח משמעות חיה, בתוך קונטקסט צוותי, שיתופי ותומך.

בעצם, אולי מבלי לכוון לכך, נוצר 'מצפן חינוכי אישי' גם לעצמנו…

"אני אגיד, שכמעט בכל תהליכי השינוי, והמון בתי ספר עוברים תהליכי שינוי, מסתתרת איזושהי הנחה סמויה – שלפעמים היא סמויה ולפעמים היא יותר גלויה, שרק אם נעשה אחת-ושתיים-ושלוש נראה את ה"אור הגנוז", באיזשהו מקום. ופה לא היה שום אור. זאת אומרת, אמרו לנו – אתם האור… פה היה הרבה כבוד למה שאנחנו רוצים, ובעיני זה הדבר הבאמת חשוב. " (דודו, מנהל בית-הספר, משתתף בסדנה)

* כתב איתי את הפוסט הזה, שותפי ל'מצפן חינוכי אישי' – תומר שגב. תומר הוא בעל תואר מוסמך בפיסיקה יישומית בתחום הלייזרים, והסמכה ב'התמקדות' בעולם ההקשבה. יוצר חיבורים בין תחומים, בין אנשים, בין רעיונות ובין דיסציפלינות. עוסק הרבה שנים באזורי התפר שבין טכנולוגיה, מנהיגות, שינוי וחינוך. מאמין בפיתוח הקשבה כפרקטיקת שינוי ישראלית.

תודה לליטל חן והדס שדות, שותפות בצוות החשיבה והפיתוח, על נוכחותן החשובה בסדנה, על התמיכה, וגם על התמונות

אשמח אם תשתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת

4 תגובות

  1. אורית יקרה את מכירה אותי ואני לא אשת חינוך ואף רחוקה מזה… ובכל זאת התובנות שאני מקבלת מהפרסומים של הפוסטים שלך הם יקרי ערך עבורי.
    אני תמיד מוצאת בהם משהו רלוונטי לחיים שלי ולחיים בכלל . הפעם התמקדתי ב"הקשבה לאחר"
    וואווו אמרתי לעצמי כמה שהדבר הזה חשוב לכל אחד ואחת מאתנו (במיוחד אנחנו הישראלים שאין לנו את הזמן והסבלנות להקשיב (וגם השימוש במסכים הרבים) אבל באמת להקשיב אחד לשני ו"מדפדפים" ועוברים הלאה מבלי להקשיב באמת.
    נהנית כל פעם מחדש לקרוא ולהפנים וללמוד עוד משהו מהפרסומים ומהלמידה שלך. תודה!! ובהצלחה רבה בפרויקטים החשובים שלך(ושל הקולגות שלך)

    1. יהודית יקרה, איזה כיף לי לשמוע כל פעם מחדש שאת קוראת ועוקבת, ובעיקר מתחברת. זכות גדולה בשבילי!
      את עלית על הנקודה הכי משמעותית מבחינתי – הקשבה. הקשבה גם לעצמי, למקומות העמוקים שבי, והקשבה לאחר. אחת החוויות המעניינות ביותר היא להקשיב לאדם באמת, בלי לנסות להביא את עצמינו ואת החוויות שלנו. להקשיב בשקט ולהיות שם בשבילו, בלי לתת עצות, בלי לתת מחכמתנו ולהגיד מה אנחנו חושבים, ומה צריך לעשות במצב כזה. פשוט להקשיב ולהרגיש את האדם שמולנו, ואולי אפילו לחזור על כמה מהדברים שהוא אומר כדי לוודא שאנחנו מבינים. זה יוצר אפקט מאד חזק על מי שמקשיבים לו, אני רואה את זה גם עובד גם עם ילדים. עבור מי שמקשיבים לו זו חוויה מאד טובה, ומקדמת. זה שונה מאד מאופן השיח שאליו אנחנו מורגלים. תודה, יהודית

  2. חיכיתי לפוסט הזה. כמה שמחתי לגלות ש"במקרה" מדובר בתיכון האזורי של האזור בו אני חיה. נדמה לי שבמקום שמתחיל תהליך כזה יש פתח לדברים מופלאים אחרים.
    אני מעריצה את היכולת, האמונה והבחירה למצוא את הדרכים לשנות מבפנים. שינוי עמוק, יסודי, מהותי כל כך.
    אני מודה שתוך כדי קריאה מצאתי את עצמי מקנאה טיפטיפה בצוותים האלו (למרות שלתוך המערכת אני לא מתגעגעת), שיש להם את המסגרת שמאפשרת את זה. את המקום, הזמן, השיח, ההקשבה, השיתוף.

    1. קרין יקרה, כמה אני שמחה לגלות שיש אנשים כמוך שמיד מרגישים את הדבר שממנו אני כל כך מתלהבת בפרוייקט הזה (וכן, אני שונאת את המילה פרוייקט, זה לא פרוייקט. אין לי מילה אחרת כרגע). כשפגשתי את התיכון ואת הצוות הרגשתי שכבר יש כאן דבר מופלא. פתיחות למשהו חדש, התמסרות לפרקטיקות קצת אחרות, ורצון להעמיק ולגלות. אני מקווה שנמצא את האיכויות האלה גם בהמשך.
      ואני זוכרת גם את ההערה הקודמת שלך באותו עניין, וממשיכה לחשוב על אפשרויות להתנסות כזו גם לאנשי חינוך (באשר הם) שאינם שייכים כרגע לצוות חינוכי. זה נשמע לי חשוב לאפשר את זה. מקווה שזה יקרה בעתיד הקרוב. לא בא לי בזום – יש משמעות למפגש בין בני אדם פנים אל פנים, ולנוכחות. תודה, קרין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים מעניינים מהבלוג

conversation

הקשבה 'למצפן חינוכי אישי' – סדנה ראשונה עם צוות חינוכי

מצפן חינוכי אישי יוצא לדרך.
בתחילת החופש הגדול קיימנו סדנה ראשונה בת 10 שעות עם צוות מורים בבית-ספר על יסודי איזורי בעמק יזרעאל. הנכחנו את האפשרות של ניסוח מהות חינוכית של המשתתפים באמצעות פרקטיקות מתקדמות של הקשבה וניסוח משמעות בתוך קונטקסט צוותי, שיתופי ותומך. צעד חשוב לקראת הצעדים הבאים…

פרק על האטה בחינוך – פודקאסט "חייזרים חינוכיים"

ראיון ראשון על האטה בחינוך בפודקאסט חינוכי.
מיקה דפני ואני מדברות על האטה בחינוך עם צחי חנניה מהפודקאסט "חייזרים חינוכיים".
דיברנו על מה זו בכלל האטה בחינוך? איך היא מתחברת למטרות נשגבות ונכספות בחינוך? מה בין האטה להאצה? איך אפשר להאיט בחינוך בתוך עולם מאיץ? מהם האתגרים ואיך מתמודדים איתם?
מזמינות אתכם להקשיב ל 40 דקות על תחום שרק נולד לפני שנה וחצי, ומה ההבטחות שהוא נושא עימו (וגם האתגרים).

כשהאטה בחינוך פוגשת צעירים חסרי מנוח

כבר מזמן ברור לנו שיש להביא את בשורת ההאטה בחינוך לשערי האקדמיה. רשמים מסדנה על האטה בחינוך שנערכה עם סטודנטים להוראה במכללת אורנים. הסדנה כללה שלושה מפגשים שעסקו ברעיונות ועקרונות ההאטה, התנסויות בפרקטיקות האטה בחינוך ויישום בשטח.

ashim-d-silva-100979

שנשמור על קשר?

הירשמו לניוזלטר וקבלו למייל עדכונים ותכנים ממני: פוסטים בבלוג, ועדכונים ישר מהתנור על כל מה שחדש כאן. המייל שלכם יישאר חסוי.

דילוג לתוכן