רעיון שלישי: קצה הידיעה בציפייה אל החדש

דוגמה – עיסוק בתחום המומחיות שלנו

זה קורה לכולנו הרבה. אנחנו עושים ופועלים בשטח המומחיות שלנו, יש לנו המון אינטואיציה, גם הרבה ידע, חלקו לא מנוסח. למשל, תחום המומחיות שלי היא חינוך. כשאני רואה בית-ספר, או שיעור, או סביבה לימודית, אני מיד יודעת – אני אוהבת את זה, או שלא. יש בי ידיעה פנימית, שהיא שלי, מה נכון ומדוייק – בעיני, ומה קצת צולע.

אבל לנסח את הידיעה הזו, זה כבר משהו אחר לגמרי. אני יכולה ללכת בחלקה חרושה היטב, לומר דברים שאני כבר יודעת, ששמעתי או קראתי, שלמדתי, שניסחתי לעצמי פעם, ופשוט להגיד אותם. כמו הייתי מצטטת מתוך איזשהו מאגר ידע שנגיש לי. אבל ניסוח כזה תמיד יהיה חיצוני, פחות שלי, הוא יהיה ליד, ולא מבטא במדוייק את החוויה שאני חווה בסיטואציה הזו.

לזה ג'נדלין קורא: לארגן מחדש מושגים ישנים ומוכרים.

הגישה של לעמוד בקצה הידיעה תהיה לטייל במרחב הידיעה שלי, להגיד או לכתוב את מה שאנחנו כבר יודעת, ובאיזשהו שלב למצוא את עצמי בקצה. בקצה הידיעה שלי. במקום שבו הידיעה רק מורגשת. היכן שאני מרגישה שיש שם משהו משמעותי שאני רוצה לכתוב או להגיד, אבל בינתיים לא מצליחה לנסח אותו. זהו הקצה החי של הידיעה. מכאן המילים יוצאות לאט, מהוססות, ניסיון של מילה אחת, ואולי אחרת, בדיקה פנימית מה מתאים, ואם לא עוד ניסיון, דימוי, תמונה. זה לוקח יותר זמן, דורש בדיקה פנימית מתמדת, אבל הרווח הוא גילוי עמוק של משמעות שעד כה לא היתה נגישה.

איך לחשוב בקצה הידיעה?

ג'נדלין פיתח פרקטיקה שעוזרת לחשוב מקצה הידיעה. היא נקראת Thinking At the Edge, ובקיצור TAE.

'חשיבה בקצה הידיעה' (TAE) היא פרקטיקה חשיבתית-יצירתית בת 14 צעדים, שמטרתה ניסוח מודל שמבוסס על הידע המובלע בבסיס הידיעה והמומחיות של האדם.

ההנחה העומדת בבסיס ה'חשיבה בקצה הידיעה' היא שבכל אחד מאתנו קיים ידע מובלע וייחודי הנובע מתוך ניסיון החיים המסוים שלנו ומתוך חוויות חיינו.
במקרים רבים הידע הזה אינו נגיש לנו כיון שהוא עדיין לא מנוסח לנו במילים ובמחשבות. מהות התהליך היא להפוך את הידע המובלע לידע מנוסח ומפורש.