רעיון שלישי: קצה הידיעה בציפייה אל החדש

ג'נדלין מדבר על הקשר בין חוויה לחשיבה. הוא מדגיש את התהליך שבו אנחנו חושבים את מה שאנחנו כבר יודעים, אבל באיזשהו שלב מגיעים לקצה הידיעה שלנו. במקום שבו אנחנו יכולים לחוש את ההמשך, אבל אין לנו מילים לנסח אותו. השהיה בקצה שממנו ההמשך לא נודע.

ג'נדלין מבדיל בין שתי מערכות חשיבה – האחת, שמסתמכת על מבנים, מושגים ותבניות קיימות ומארגנת אותם מחדש, והשנייה, שמביאה אותנו למקום בו אנחנו תקועים, ורק חשים את הקצה שמתנבע בהמתנה להינשא קדימה אל מה שלא נודע עדיין. 

דוגמה – עיסוק בתחום המומחיות שלנו

זה קורה לכולנו הרבה. אנחנו עושים ופועלים בשטח המומחיות שלנו, יש לנו המון אינטואיציה, גם הרבה ידע, חלקו לא מנוסח. למשל, תחום המומחיות שלי היא חינוך. כשאני רואה בית-ספר, או שיעור, או סביבה לימודית, אני מיד יודעת – אני אוהבת את זה, או שלא. יש בי ידיעה פנימית, שהיא שלי, מה נכון ומדוייק – בעיני, ומה קצת צולע.

אבל לנסח את הידיעה הזו, זה כבר משהו אחר לגמרי. אני יכולה ללכת בחלקה חרושה היטב, לומר דברים שאני כבר יודעת, ששמעתי או קראתי, שלמדתי, שניסחתי לעצמי פעם, ופשוט להגיד אותם. כמו הייתי מצטטת מתוך איזשהו מאגר ידע שנגיש לי. אבל ניסוח כזה תמיד יהיה חיצוני, פחות שלי, הוא יהיה ליד, ולא מבטא במדוייק את החוויה שאני חווה בסיטואציה הזו.

לזה ג'נדלין קורא: לארגן מחדש מושגים ישנים ומוכרים.

הגישה של לעמוד בקצה הידיעה תהיה לטייל במרחב הידיעה שלי, להגיד או לכתוב את מה שאנחנו כבר יודעת, ובאיזשהו שלב למצוא את עצמי בקצה. בקצה הידיעה שלי. במקום שבו הידיעה רק מורגשת. היכן שאני מרגישה שיש שם משהו משמעותי שאני רוצה לכתוב או להגיד, אבל בינתיים לא מצליחה לנסח אותו. זהו הקצה החי של הידיעה. מכאן המילים יוצאות לאט, מהוססות, ניסיון של מילה אחת, ואולי אחרת, בדיקה פנימית מה מתאים, ואם לא עוד ניסיון, דימוי, תמונה. זה לוקח יותר זמן, דורש בדיקה פנימית מתמדת, אבל הרווח הוא גילוי עמוק של משמעות שעד כה לא היתה נגישה.

איך לחשוב בקצה הידיעה?

ג'נדלין פיתח פרקטיקה שעוזרת לחשוב מקצה הידיעה. היא נקראת Thinking At the Edge, ובקיצור TAE.

'חשיבה בקצה הידיעה' (TAE) היא פרקטיקה חשיבתית-יצירתית בת 14 צעדים, שמטרתה ניסוח מודל שמבוסס על הידע המובלע בבסיס הידיעה והמומחיות של האדם.

ההנחה העומדת בבסיס ה'חשיבה בקצה הידיעה' היא שבכל אחד מאתנו קיים ידע מובלע וייחודי הנובע מתוך ניסיון החיים המסוים שלנו ומתוך חוויות חיינו.
במקרים רבים הידע הזה אינו נגיש לנו כיון שהוא עדיין לא מנוסח לנו במילים ובמחשבות. מהות התהליך היא להפוך את הידע המובלע לידע מנוסח ומפורש. 

יישומים של רעיון 'קצה הידיעה בציפיה אל החדש'

אני מאמין חינוכי

מצפן חינוכי אישי

'מצפן חינוכי אישי' הוא מהלך שבאמצעותו אנשי חינוך מנסחים ומדייקים את האני מאמין חינוכי שלהם.
הניסוח לא מגיע רק ממקורות חיצוניים או מהידוע והמוכר, אלא מהקשבה לידיעה פנימית שמקורה בהתנסויות וחוויות אישיות בשדה החינוך.
בתהליך זה מתפתח ניסוח אותנטי, עמוק ואישי של המהות החינוכית, שבעצם ניסוחו היכולת להתמיר ולהשפיע על העשייה החינוכית.

לפרטים המלאים >>

רעיון 'קצה הידיעה בציפיה אל החדש' בבלוג (פוסטים נבחרים):

מצפן חינוכי אישי – קצת יותר מנאום מעלית

מצפן חינוכי אישי נולד במרץ 2021, ומאז החל ללכת ולפגוש עולם. המפגש עם העולם ביקש מאיתנו לנסח – מה זה מצפן חינוכי אישי, למה זה חשוב ומה מאפיין את המהלך שלו. רצינו להבהיר את כל אלה באופן פשוט ונגיש דיו, אבל גם נאמן למהות ולרעיונות העמוקים שבסיס מצפן חינוכי אישי. 

קרא עוד »
conversation

הקשבה 'למצפן חינוכי אישי' – סדנה עם צוות חינוכי

מצפן חינוכי אישי יוצא לדרך.
בתחילת החופש הגדול קיימנו סדנה ראשונה בת 10 שעות עם צוות מורים בבית-ספר על יסודי איזורי בעמק יזרעאל. הנכחנו את האפשרות של ניסוח מהות חינוכית של המשתתפים באמצעות פרקטיקות מתקדמות של הקשבה וניסוח משמעות בתוך קונטקסט צוותי, שיתופי ותומך. צעד חשוב לקראת הצעדים הבאים…

קרא עוד »
עמידה על הקצה

למידה מעבר לקצה

מה קורה כשמפנים תשומת לב למה שהתהליך מייצר בנו, וממתינים אל הצעד הבא שיביא אותנו למקומות שלא היה באפשרותנו לחזות קודם, ולהפצעת קצוות חדשים שלא ידענו שיכולים להתעורר בנו

קרא עוד »