ChatGPT – מה שידוע בעולם
הנטייה שלנו היא להיאחז במה שכבר ידוע. מה שכבר למדנו, מה שנאמר, מה שכתוב בספרים. אנחנו חוזרים ואומרים לילדים שלנו לא לעשות העתק והדבק מהויקיפדיה, אבל גם אנחנו נוטים למחזר. לעשות העתק הדבק מדברים שכבר כתבנו ואהבנו, או לחזור על אמירות ורעיונות ששמענו. רוב הזמן, אנחנו מארגנים שוב בדרך אחרת עוד ועוד פריטים שקיימים בעולם.
ChatGPT ואפליקציות AI אחרות נכנסו לחיינו ברוח סערה, מבלבלות אותנו. מצד אחד, הפוטנציאל האדיר לסייע לנו באינטגרציה של מידע, בתכנות, ביצירת תמונות ועוד. יכולות מופלאות שעד לפני כמה שנים היו נחלתם של סרטי מדע בדיוני. מצד שני, העוצמה של עיבוד מידע שאיננו יכולים להם נראית כמאיימת על היכולת האנושית. האם יום אחד אינטליגנציה מלאכותית תחליף את האינטליגנציה האנושית? הלא מעבד הנתונים שלה הרבה יותר חזק, ויש לה גישה לכל המידע הדיגיטלי שיש בעולם. היא מספקת לנו תשובות מלאות ומרשימות, שלמרבה הפלא, ממש נראות כמו תשובות בני אדם. לא סתם אדם – מומחה!
אם אינטליגנציה אנושית נועדה לארגן פריטי מידע שידועים בעולם, אז אין ספק שבקרוב נהיה מיותרים.
למה אני פחות מוטרדת? כי לפי תפיסתי, באינטליגנציה אנושית יש עוד… הרבה עוד שלעולם לא יהיה במכונה.
ה"עוד" באינטליגנציה אנושית?
כולנו חווים לפעמים את מעיין היצירה שלנו, את הרגעים בהם אנחנו יוצרים משהו מתוך עצמינו, יש מאין. רעיון חדש, פיתוח של יוזמה, הברקה יצירתית, כתיבה מקורית – כל אלה לא יכולים להגיע מארגון מחדש של מה שכבר ידוע. הם אינם חומרים ממוחזרים. מהיכן הם מגיעים?
קצה הידיעה (ג'נדלין, 2002) הוא הקצה שבו הידיעה הרגילה שלנו נגמרת, ומתחיל משהו לא ידוע, שמורגש בנו ורוצה להתבטא. משהו חדש. יצירה חדשה. קצה הידיעה מגיע מאוקיינוס של ידע מובלע שעוד לא קיבל צורה במילים ובניסוחים. הוא מגיע מאינספור חוויות והתנסויות חיים. מהחיים עצמם.
זהו זה – שאנחנו חיים. חווים. מחוברים למשמעויות עמוקות, שעוד לא התנסחו. ChatGPT לא.
ChatGPT ואפליקציות ה AI מסתמכים על כל מה שידוע ונוסח בשפה. לאינטליגנציה מלאכותית אין יכולת לעבוד עם קצה הידיעה שעדיין לא מנוסח, להרגיש משמעות מובלעת – המבוע החי ממנו נוצר חדש בעולם. להבנתי, אינטליגנציה מלאכותית לעולם תהיה מוגבלת לידוע ולמנוסח.

אין בכך כדי להמעיט בהישגים המרשימים מאד של אפליקציות ה AI – היכולת לעבד הרים של מידע מכל קצוות תבל והאינטרנט, לארגן אותם לטקסט קוהרנטי בשפת בני אדם, באופן שכמעט ואי אפשר להבחין אם אדם כתב את הטקסט או מכונה. האפליקציות הללו ברבות הימים יוכלו לשחרר אותנו מפעולות אינטליגנטיות רבות שהיום אנחנו משקיעים בהן שעות רבות ויקרות. הם יהיו יד ימינם של אנשי מקצוע רבים שיאמצו אותם לצורך איסוף מידע אמין, כתיבת דוחות, אינטגרציה של מידע, ועוד הרבה מעבר. כלי עבודה שניתן לסמוך עליהם ועל אמינותם ושקצרה ידם של בני אדם מלהגיע לביצועים שכאלה.
אפליקציות ה AI יחליפו את בני האדם בפעולות אינטליגנטיות כאלה, ובכך ישחררו אותם ויאפשרו להם לעסוק בפעילות של אינטליגנציה אנושית יצירתית ויוצרת חדש מהסוג שרק בני אדם יכולים.
מה קורה כש ChatGPT מגיע לקצה הידיעה הידועה?
ולמה אני כותבת את זה בכזה ביטחון? (מי יודע, אולי יום אחד אתבדה, כי נפלאות דרכי היקום) – כי העיסוק בפרקטיקה של חשיבה בקצה הידיעה – Thinking At the Edge (TAE) מבסס אצלי ידיעה עמוקה שאדם מחובר לעומקים אחרים קטגורית, שמכונה לעולם לא תהיה מחוברת אליהם.
אנשים שאני מלווה עם הפרקטיקה הזו מנסחים ידע חדש שלא היה בעולם קודם לכן, מתוך משמעות מורגשת שעד לניסוחה לא היו לה מילים, ולא היתה דרך לחשוב או לבטא אותה. אני מלווה אותם באמצעות חשיבה בקצה הידיעה לנסח את החדש בתוך תחום המומחיות שלהם. כשהם בתוך המומחיות שלהם, הם יכולים תמיד לבטא ידע רחב ורב ערך שכבר ידוע להם ולמומחים אחרים בתחום. את זה גם ChatGPT יכול לעשות. אבל חשיבה בקצה הידיעה מכוונת אותם לנסח ידע חדש שנובע מתוכם ומחובר למשמעויות עמוקות ואינסופיות שהם חשים בהם ויודעים אותם בדרך אחרת, דרך העשייה, החוויה הידיעה הפנימית העמוקה. את זה ChatGPT לא יכול לעשות. ואני רוצה לומר – לעולם לא יוכל לעשות.
אני משוכנעת בזה. האם הצלחתי לשכנע אתכם, או להרגיע אתכם, שלעולם לא תהיו מיותרים? אשמח אם תגיבו.

מה שכתבתי כאן עושה הבחנה בין אינטליגנציה אנושית למלאכותית ומדגיש את הייחודיות של האינטליגנציה האנושית ועל כך שהיא לא יכולה להיות מוחלפת על ידי אינטליגנציה מלאכותית. כמובן שהוא גם לא יוכל להרגיש רגשות, וגם לא לחוש אמפתיה או חמלה, ועוד המון דברים אנושיים אחרים, שנובעים מאותו מבוע חי ואינסופי – אבל לא התייחסתי לזה במאמר הזה.
אין בכל מה שכתבתי כהוא זה להצהיר שהאינטליגנציה המלאכותית לא תשנה את עולמנו מהקצה לקצה. אני די משוכנעת שהיא תשנה את עולמנו וחיינו לבלי הכר.





אשמח מאוד לקרוא מה חשבת