קצה הידיעה

קצה הידיעה

קצה הידיעה – הידוע ומה שעדין לא

בשנים האחרונות אני לומדת ומתמחה בפרקטיקת TAE – Thinking At the Edge, או בתרגום חופשי לעברית: חשיבה בקצה הידיעה.

TAE, חשיבה בקצה הידיעה, היא הפרקטיקה השניה שפרופ' יוג'ין ג'נדלין פיתח, לאחר פיתוח פרקטיקת ההתמקדות, על בסיס הפילוסופיה שלו. זוהי דרך שיטתית לחשוב על העולם ועל עצמינו מעבר למה שידוע לנו בהכרה, מעבר לקצה הידיעה – על-ידי התייחסות ישירה אל משמעויות שאינן מנוסחות עדיין במילים, אבל הקצה שלהן מורגש.

הפרקטיקה הזו, כמו גם פרקטיקת ההתמקדות, מממשת את מפעל חייו הפילוסופי של ג'נדלין – לחבר ולאחות את החוויה והמשמעות המורגשת עם החשיבה הרציונלית והשפה.

תהליך החשיבה בקצה הידיעה מתחיל מקצה של ידיעה פנימית, קצה חי של מה שעדיין אין לו מילים. במקום לחשוב ולארגן את מה שכבר ידוע לנו, הפרקטיקה הזו מכוונת אותנו לקצה של הידיעה המובלעת, היכן שמורגש עוד, שעדיין אין לו מילים, אבל הוא רומז על משהו חדש, שמעולם לא היה ידוע לנו בהכרה. זה קורה, למשל, כשיש משהו שאנחנו רוצים להגיד ואנחנו מרגישים את המשמעות שלו בתוכנו, אבל עדין לא מצליחים למצוא מילים שיגידו את זה – מוכר לכם?

לגלות את החדש מתוך המומחיות שלי

יש לנו ידע רב בתחומי חיים שונים, בתחום העיסוק המקצועי שלנו, וגם מחוצה לו. אנחנו יכולים לתאר היבטים וחלקים מהידע שלנו, להרצות עליו, להסביר אותו. לא על הידע הזה אני מדברת כאן. הידע המומשג, המדובר, הכתוב הוא חלק מאד קטן מכלל הידיעה שלנו. חלק ניכר מהידיעה שלנו איננה מנוסחת ומקורה בהתנסויות עשירות ובחוויות מגוונות שאנו חווים מעצם זה שאנחנו חיים. ידיעה זו אינה מומשגת ואין לנו מילים לתאר אותה. כשאנחנו נמצאים בקצה החי של הידיעה הלא מנוסחת, אנחנו חשים שיש עוד שאנחנו רוצים להגיד, אבל אין לנו מילים. שם אנחנו יכולים לגלות דבר חדש שרק אנחנו יכולים להגיד – כי הוא מתוכנו, מעולמנו הפנימי, מהחוויות וההתנסויות הייחודיות רק לנו.

פרקטיקת ה TAE כוללת סדרה של צעדים שיטתיים שמסייעים בניסוח קצוות של הידיעה הפנימית הבלתי מנוסחת בתחום המומחיות שלנו – כדי לגלות את החדש מתוכנו, את מה שלא ידוע בהכרה.

תחום מומחיות יכול להיות תחום התעסוקה המקצועית שלנו. אבל הוא יכול להיות גם כל תחום שבו יש לנו התנסויות רבות ועשירות – תחום שבו הגוף שלנו חי במשך זמן מה וצבר חוויות והתנסויות שמהוות מרחב של ידיעה גופנית, תחושתית, ידיעה שאוחזת משמעות רחבה ומורכבת. מעבר לתחום העיסוק המקצועי, להורים שביננו יש מומחיות בתחום ההורות, לכולנו יש מומחיות ביחסים עם אנשים, בעיסוקי הפנאי שלנו, וגם מומחיות בעיסוקים יומיומיים "מובנים מאליהם" כמו: נהיגה, בישול, סידור וארגון, ואפילו שטיפת כלים. כל אלה הם תחומי מומחיות כי יש לנו אינספור חוויות והתנסויות עשירות בהן. מפתיע כמה מורכבות, עושר וייחודיות אישית יש בהם. מפתיע גם כמה ידיעה בלתי מנוסחת מובלעת בתוכם.

פיתוח פרקטיקת "חשיבה בקצה הידיעה" – איך זה התחיל?

פרקטיקת TAE פותחה כדי לאפשר לאנשים לפתח תיאוריה שמבוססת על הידיעה הפנימית האישית. ג'נדלין פיתח את הפרקטיקה הזו באוניברסיטת שיקאגו. תחילתו של הפיתוח בקורס “Theory Construction”  שבו השתתפו חוקרים בכירים וסטודנטים. שמעתי, ללא סימוכין בכתובים עדיין, שעמיתים מפורסמים של ג'נדלין השתתפו בקורס ההוא – קארל רוג'רס איתו עבד ג'נדלין, ומיהיי צ'יקסנטמיהיי שפיתח את תיאוריית הזרימה. ג'נדלין הוביל בקורס מהלך שנועד לתמוך בפיתוח תיאוריות חדשות שמבוססות על הידיעה המובלעת הייחודית של כל אחד מהמשתתפים,  כמומחים בתחומם.

למען האמת, ג'נדלין לא האמין שניתן לפתח שיטה כזו שיכולה להיות מופצת לקהל רחב. הוא חשב שזה יהיה מורכב ומסובך מידי. מארי הנדריקס ג'נדלין, אשתו, האמינה שזה דווקא אפשרי, ואף חשוב לעשות את זה. וביחד עם עמיתים שלהם הם פיתחו במהלך 5 שנים את פרקטיקת ה TAE בת 14 השלבים.

לאחר מספר התנסויות, ג'נדלין התחיל להשתכנע בערך של השיטה אפילו מעבר ליכולת לפתח תיאוריות. TAE יוצרת אפשרות חדשה לחשוב, כאלטרנטיבה וכתוספת למה שמקובל.  אנשים שלומדים TAE מגלים שהם יכולים לדבר מתוך מה שאף פעם לא יכלו להגיד קודם. הם מגלים שהם יכולים לחשוב באופן שמחובר אל עצמם.

ניסיון להמחיש את החשיבה עם קצה הידיעה

במהלך השנים האחרונות למדתי את שיטת ה TAE עם דנה גניהר. היא אכן לא פשוטה, והלימוד שלה אורך שעות רבות. כיום אני מלווה קורסים של TAE ומנחה את המשתתפים בתוך התהליך שלהם, וחווה יחד איתם את האתגרים שבתהליך הארוך, אבל המאד משמעותי ועמוק הזה.

מאז שלמדתי את פרקטיקת ה TAE, השתמשתי בה כדי לחקור היבטים מהמומחיות שלי, בתחומים שונים. אני רוצה להמחיש את האיכות שבתהליך ה TAE מתוך אחת מההתנסויות שלי. מטבע הדברים, הניסיון להמחיש הוא מוגבל מראש. מדובר כאן בחוויה פנימית ובמשמעויות אישיות. יחד עם זאת, אני מקווה שיש בכוחה של הדוגמה להמחיש.

דוגמה – קסם ההשראה בהוראה

באחד ממהלכי ה TAE שעשיתי התמקדתי בעיסוק ההוראה/ההרצאה/ההנחיה. סיקרנה אותי תופעת "קסם ההשראה" שמתרחשת לפעמים כשאני עומדת מול אנשים.

זה מסקרן במיוחד, כי תופעת "קסם ההשראה" אינה מתרחשת תמיד. לפעמים, אינני מרגישה השראה כשאני עומדת מול קהל. להיפך, אני חווה חוסר חיבור, פיזור תשומת לב, ומאמץ לשמור אנרגיה שלי ושל הקהל. אבל ישנם אותם מצבים יקרי ערך שבהם הקסם קורה. אני מרגישה שאני בריכוז מאד גדול, בתוך המסר שלי, ואני מצליחה להביא אותו מזוקק. הקהל מצידו שקט, עיניים בורקות, ויש אנרגיה חזקה באוויר. אני מניחה שכל מי שעומד מול אנשים חווה לפעמים רגעים כאלה.

כש"קסם ההשראה" מתרחש, אני יודעת שהוא מתרחש, ואני חווה אותו. אבל אני לא יודעת בדיוק מה אני עושה, ואיך אני גורמת לקסם הזה לקרות עכשיו. למה זה קורה? מה אני עושה שמאפשר לקסם לקרות? למה הוא לא פועל במצבים אחרים? מה אני יודעת שאני עושה, בתחושה, בחוויה, שמאפשר לי להיות בעלת השראה?

איך חוקרים את "קסם ההשראה" באמצעות פרקטיקת ה TAE?

תהליך TAE הוא ארוך ומורכב ועובר בין צעדים שונים. אבל יש רכיב אחד חשוב וחיוני שנמצא כמעט בכל הצעדים. זהו רכיב הפארטנרשיפ – עבודה מיוחדת עם בן או בת זוג. כמעט בכל אחד מצעדי ה TAE, העבודה היא משותפת בין שני בני או בנות זוג. האחת מנסחת את המשמעות המורגשת ביחס להנחיות של הצעד הספציפי, והשניה מקשיבה. אחר-כך מתחלפות. צריך ללמוד כיצד עובדים בפארטנרשיפ שכזה.

המטאפורה הכי חזקה עבורי לתהליך הזה של הפארטנרשיפ זה של יולדת ומיילדת. יולדת שקשובה מאד לעצמה ומה שקורה בתוכה. מיילדת שקשובה מאד למה היולדת צריכה כרגע כדי לאפשר את התהליך שלה. המנסחת מרוכזת בלהרגיש את קצה המשמעות שבתוכה שעדיין בלתי מנוסחת, ומתחילה לאט לאט להתנסח. סוג של "ללדת" ניסוח חדש מתוכה שאף פעם לא אמרה, או שמעה. המקשיבה – בת הזוג של המנסחת תומכת בתהליך שלה על-ידי כך שהיא מקשיבה לה, וכותבת את מה שהיא אומרת. מידי פעם המקשיבה מהדהדת – חוזרת על כמה משפטי מפתח שהמנסחת אומרת, כדי שתשמע אותם מבחוץ. זה מקדם את תהליך הניסוח, ומדייק אותו.

בעיקר נדרשת סבלנות. סבלנות להרגיש את המשמעות הפנימית, לנסח משהו מהקצה המורגש, ולדייק אותו בהדרגה. המקשיבה לא עוזרת באופן פעיל, לא לדייק ולא לנסח, כי זהו התהליך הפנימי של המנסחת. היא נותנת את התמיכה לה היא זקוקה, מבחוץ.

מה גיליתי בתהליך ה TAE על קסם ההשראה?

דרך חוויות והתנסויות שמגולמות בדוגמאות שחייתי, והיבטים שונים שעלו מהדוגמאות השונות ניסחתי משפטים שעבורי היו גילוי של משהו חדש. הניסוחים הבאים אולי לא יהיו ברורים לגמרי אבל לי הם היוו תובנה בהירה וחדשה, שאפרש מיד לאחר הצגת הניסוחים:

לשחרר את כל הפתקים, לסמוך על מי שאני עכשיו, להיות בקשר עם העוגן הפנימי, בנוכחות עם המהות שאני מביאה ועם מה שקורה בסביבה. 
שחרור מהפחד לא להיות מושלמת/מדויקת מאפשר את החופש  להתרחשות חיה. 

מתוך הצלילה לידיעה הפנימית שלי שמבוססת על אינספור התנסויות של עמידה מול קהל, התנסחו המשפטים הללו שמשמעותם היא להגיע למפגש עם אנשים משוחררת מ"פתקים", כרטיסיות, טקסטים של מה אני רוצה להגיד, ולסמוך על מה שאני מביאה איתי בלי להסיח את דעתי "באמצעים חיצוניים לי". במקום להיות מחוברת ל"פתקים" להיות מחוברת לעוגן פנימי, להיות נוכחת במעמד שבו אני נמצאת עכשיו ולתת לדברים לקרות מתוך המפגש החד פעמי שמתרחש עכשיו. זה דורש להשתחרר מהחששות שאולי לא אהיה מושלמת, לא אביא את הדברים כפי שתכננתי אותם בדיוק, אבל במקום זאת להיות בחופש ולאפשר התרחשות חיה וחדשה כאן ועכשיו.

עצם התגלות הניסוחים החדשים הללו וההקשבה להם הניע משהו בתוכי, שפתח אפשרויות חדשות להיות במצבים מול קהל. לא הייתי צריכה לשנן לעצמי את הניסוחים הללו כמו מנטרות. הניסוחים הללו נבעו מתוכי, ויצרו אצלי שינוי פנימי בעצם ההתנסחות שלהם. הגעתי קצת אחרת לסדנאות וההרצאות הבאות שלי. זו המהות החשובה של התהליך.

פועל יוצא הוא שאני יכולה גם לדבר באופן בהיר על הקסם שבהשראה. יש לי מילים, יש לי יכולת לדבר ולכתוב על המשמעויות הללו. לפני מהלך ה TAE לא היתה לי ידיעה מנוסחת או מומשגת על "קסם ההשראה". רק ידעתי שהוא קורה. הידיעה ההכרתית שלי התרחבה. באותו זמן, משהו בתוכי באיזור הבלתי מנוסח נע קדימה וייצר אותי מחדש קצת אחרת בעולם.

פיתוחים חדשים על בסיס "חשיבה בקצה הידיעה"

ההיכרות שלי עם "חשיבה בקצה הידיעה" הובילה לפיתוח של שני מהלכים שמבוססים עליה, אבל פשוטים ונגישים יותר. זה לא המקום לפרט על מהלכים אלה. המעוניינים במידע נוסף ובמאמרים שכתבנו מוזמנים להיכנס לקישורים:

"מצפן חינוכי אישי" , הוא מהלך שפותח עם שותפי תומר שגב. המהלך מיועד לצוותים של אנשי חינוך וכבר פועל שנה וחצי.

"עוגן הורי" הוא מהלך שפותח עם שותפה שלי, הדס שדות. המהלך מיועד להורים המעוניינים לעסוק בייחודי ומשמעותי להם כהורים. זהו מהלך יחסית חדש.

חשוב לציין, שבשני המהלכים ערכנו שלוש התאמות:

  1. אנחנו מבססים את התהליך על מספר צעדים ראשונים מה TAE – במקום לעבוד עם כל 14 הצעדים. 5 הצעדים הראשונים מאפשרים ניסוחים משמעותיים מתוך החוויה. אנחנו לא מגיעים לפיתוח תיאוריה בשלב זה.
  2. TAE מבוססת על גישת ההתמקדות, וידיעת התמקדות היא תנאי מוקדם. אנחנו התאמנו את המהלך גם לאנשים שלא מכירים התמקדות. התרגילים בתוך המהלך שלנו מכוונים לעבודה התמקדותית, גם ללא בסיס וניסיון קודמים.
  3. בעוד TAE נלמד לקבוצות של אנשים שעוסקים בעיסוקים שונים, שני המהלכים שפיתחנו ממוקדים בעיסוק מסוים. "מצפן חינוכי אישי" מיועד לצוותים של אנשי חינוך. "עוגן הורי" מיועד להורים המעוניינים לעסוק במה שייחודי ומשמעותי להם כהורים.

ניסיתי במאמר הזה לספר על תחום שמעסיק אותי מאד בשנים האחרונות, והוא פחות מוכר לרבים. אני מקווה שההסברים והתיאורים שלי יצרו חוויות מוכרות, הצליחו לסקרן, ואולי לגרום לחלקכם לרצות לדעת עוד.

אשמח לכל סוג של תגובה, שאלה או התייחסות.

אשמח אם תשתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת

9 תגובות

  1. תודה על הפוסט הזה. על הפירוט ועל תיאור הדרך שלך בתוך הפרקטיקה שמסקרנת אותי, הרבה בזכותך, כבר תקופה ארוכה. מרתק לקרוא על הדרך שלך (ושל השותפות שלך) להרחיב את השימוש בכלי, דווקא על ידי צמצום וזיקוק שלו.

    1. תודה רבה, קרין. איזה כיף שהגבת. אותי זה מרתק, ומרגישה שאין לי הרבה אנשים לחלוק איתם. אז פשוט החלטתי לחלוק, וזהו 🙂

  2. מאד מעניין בעיקר היכולת להמשיג את הלא ממושג ועצם השהייה בידיעה של קצה הידיעה. תודה רבה🙏

    1. תודה רבה, ריבי. מרגש אותי שאנשים מתחום החינוך קוראים את זה, כי אני חושבת שיש לזה המון יישום עם מורים ואולי גם עם תלמידים. מה שציינת זה גם מה שמלהיב אותי בכל זה, והפוטנציאל לגלות ידע ש"קיים" ועדיין לא התגלה.

  3. ווואו אורית. המאמר מרתק.
    תודה על הדוגמא שהמחישה לי מה נולד מההתעמקות שלך בקסם ההשראה.
    זה מאוד מתכתב עם הדרך שלי כמורה ומנחת קבוצות מה"פתקים" אל הנוכחות והמהות.
    תודה רבה
    נרשמתי לניוזלטר שלך
    התהליך על ההורות מעניין אותי מאוד למרות שאני כבר סבתא אבל אולי גם מתאים לסבתאות (ועדיין אני אמא של שלוש בנותׂׂ:)

  4. אורית, ממש אהבתי את הכתיבה. התחושה המורגשת של הלא נודע. תיאוריית u כמובן מהדהדת פה. אבל בהחלט ארצה להמשיך לקרוא בנושא. ולהדהד את קצה הידיעה שלי ושל תהליכים חינוכיים.

  5. ניראה לי שתופעה זו המנוסחת כ"קסם ההשראה" – שהיא מעין תוספת אנרגיות. מוגדרת כ"מוזה" שאליה משתוקק הומירוס – באליאדה ואודיסיה.
    ובספרות היהודית כ"גילוי אליהו".
    ה TAE מפתח כלים כדי להשתלט על "רוחות" אלו.

  6. הי אורית, קראתי בעיון רב ומצאתי את דבריך מרתקים. התיאור, השימוש במושגים והדוגמאות שהבאת מבהירים היטב את העניין. באופן טבעי, ניסיתי תוך כדי קריאה, לחשוב מה יכולות להיות המשמעויות לגביי. בהחלט מעניין אותי לחשוב הלאה… תודה על השיתוף רב הערך! רוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד פוסטים מעניינים מהבלוג

ניסוח של ידיעה מעורפלת

המאמר הזה עוסק בתחושה שיש ידיעה משמעותית שרוצים לבטא החוצה, אבל היא מעורפלת עדיין ולא ברור איך לבטא אותה. בהנחה שחשוב לנו לנסח את הידיעה הזו, להבהיר אותה ולדייק אותה – איך עושים את זה?

מילה

פיסיקה מורגשת

במסגרת פיתוח רעיון ללימוד פיזיקה עם יותר משמעות וחיבור, רונית דיאמנט, מורה לפיזיקה, ואני מפתחות תכנית בשם: "פיזיקה מורגשת".
הפוסט הזה מניח את היסודות הפילוסופיים מאחורי "פיזיקה מורגשת". איך אנחנו מקשרים מילה או מושג למשמעות שלו? איך אנחנו עושים את זה באופן טבעי כשאנחנו מדברים, כשאנחנו מסבירים מונחים שאנחנו מכירים ויש לנו בסיס חווייתי התנסותי לגביהם? ומה קורה בלמידה פורמאלית בבית-ספר?
בקרוב נתאר כאן התחלות של יישום התכנית עם תלמידי תיכון.

מצפן חינוכי אישי – קצת יותר מנאום מעלית

מצפן חינוכי אישי נולד במרץ 2021, ומאז החל ללכת ולפגוש עולם. המפגש עם העולם ביקש מאיתנו לנסח – מה זה מצפן חינוכי אישי, למה זה חשוב ומה מאפיין את המהלך שלו. רצינו להבהיר את כל אלה באופן פשוט ונגיש דיו, אבל גם נאמן למהות ולרעיונות העמוקים שבסיס מצפן חינוכי אישי. 

ashim-d-silva-100979

שנשמור על קשר?

הירשמו לניוזלטר וקבלו למייל עדכונים ותכנים ממני: פוסטים בבלוג, ועדכונים ישר מהתנור על כל מה שחדש כאן. המייל שלכם יישאר חסוי.

דילוג לתוכן