בית ספר תיכון החממה

סדרת בשבילי הלמידה – סיורים לבתי-ספר מעוררי מחשבה והשראה / אורית פרנפס, הדס שדות

הקדמה – בדרך לבית-הספר

בית-ספר "תיכון החממה – עמל הוד"ש" התחיל לפעול בהוד השרון בתחילת השנה, ונכנס לתודעת עולם החינוך בעוצמה יחסית בערוצים שונים בבחינת תיכון שעושה את הדברים אחרת ומעורר סקרנות ועניין. אמרי אביטן, מתן רן ואלחנן צוהר הגו את רעיון בית-הספר כבר לפני מספר שנים והתוו את גישתו החינוכית הייחודית. 

כבר בתחילת השנה פנינו לבית-הספר והבענו רצון לבקר, אבל התבקשנו בנימוס להמתין חודש חודשיים. אנחנו שמחות שהסיור קרה עכשיו. נראה שזה זמן נינוח ובשל. התקבלנו מאד יפה על-ידי התלמידים ועל-ידי הצוות וזכינו בסיור מלא וגדוש. ננסה לארגן את הרשמים ממנו בדרך נוחה עד כמה שניתן.

היינו קבוצה גדולה. קשה היה להכיל את כולנו בחלק מהחדרים, כמעט 20 אנשי ונשות חינוך, אבל אף אחד לא נבהל. כמו בכל דבר שקורה בבית-ספר מתאימים את הפתרונות למציאות בפועל.

את הסיור הובילו במשך שעתיים בביטחון ובתבונה רבה זהר וצ'ייסי (אחינועם), תלמידות כתה ט'. אליהן הצטרפו המנטורים נעה ספוז'ניק ומתן רן, ומאוחר יותר נערך פאנל בהשתתפות אמרי אביטן, מנהל בית-ספר, נעה, מתן, זהר, צ'ייסי ושני לומדים נוספים. תודה רבה לכולכם – הובלתם סיור מרתק אל חיי בית-הספר.

בית-הספר נמצא באזור התעשייה של הוד השרון, ליד בתי מלאכה ועסקים שונים, ולא רחוק מפנינת טבע מופלאה – הפארק האקולוגי של הוד השרון, ששימש כמה מאיתנו לנשימת בוקר נעימה, וגם את ילדי בית-הספר להליכות טבע, ספורט ועוד.

מבט על על בית-הספר

בית הספר מונה בשנתו הראשונה כמעט 60 ילדים. הוא הוקם השנה לאחר שבית-הספר המקצועי "עמל שרונים" שפעל במבנה נסגר. 12 תלמידי יא'-יב' שלמדו עד שנה שעברה ב"עמל שרונים" הצטרפו לתיכון החממה, והתקבלו  45 לומדים חדשים לכיתות ט'-י'. בית הספר אמור לגדול בשנים הקרובות ולהגיע ל- 170 לומדים.

בית-הספר הוא תיכון מקצועי של משרד הכלכלה, תחת הרפורמה של "חינוך יוצר". צוות המורים מועסק על-ידי רשת עמל.

לומדים המכוונים את הלמידה שלהם

המוטו של בית-הספר הוא לפתח לומדים עצמאיים, המכוונים את הלמידה שלהם. אבל המשפט הזה הוא לא סלוגן או אמירה יפה מן הפה אל החוץ, אלא עשיה, התמודדות ועבודה יומיומית. 

בעוד שילדים היום מורגלים שמצפים מהם בבתי-ספר לעמידה בכללים, בסטנדרטים, להיות בשקט ולהקשיב, ללמוד על-פי תכנית לימודים מוכתבת מלמעלה על-ידי ביה"ס, או על-ידי משרד החינוך, כאן הציפיות הן לגמרי אחרות.

הלומד אחראי על תכנית הלימודים שלו. אי אפשר להיות צייתן ופאסיביות לא מספיקה. המנטור מלווה את התהליך (אין כאן מורים, יש מנטורים ללמידה ולחיים) בדרכים שונות. יש דרכים שונות ללוות ולהיות יחד. זה מאפשר ללומדים להוביל את התהליך. האפשרויות הן בלתי מוגבלות. הילדים לומדים שכל דבר שהם רוצים ללמוד, או לעשות, הם יכולים. הידע שלהם, הידע של המנטור שלהם אף פעם אינו מהווה מגבלה. הם תמיד יכולים להגיע לידע אם רק יחפשו וייזמו. זה תלוי בהם. והם יכולים לקבל עזרה אם יגדירו אותה.

יש דברים יפים והזדמנויות נהדרות בלמידה הזו, אבל זה בשום פנים ואופן לא דבר קל. קשה ללמוד כאן. וקשה לענות באופן יומיומי על השאלה: מה אתם רוצים לעשות עם החיים שלכם?

המיוחד והייחודי בבית-ספר

בחשיבה על בית-הספר תיכון החממה, קודם כל מוציאים הכל מבית-הספר המוכר. מפנים המון דברים החוצה ממה שרגיל ומוכר. ועכשיו מתחילים תהליך של להכניס. חייבים להוציא כדי שיהיה מקום להכניס דברים אחרים. בתהליך הזה נוצר משהו חדש, ייחודי בכל מובן.

איך עונים על השאלה: מה אתם רוצים לעשות עם החיים שלכם?

המחוון המכונן בבית-הספר הוא האיקיגאי. בעזרתו ניתן לענות על השאלה הגדולה הזו ועל שאלות נוספות הנגזרות ממנה. 

מעיון בויקיפדיה:

איקיגאי (ביפנית: 生き甲斐; באנגלית: Ikigai) הוא תפיסה או דרך חיים בתרבות יפן. המשמעות המילולית של המושג היא "הסיבה להיות ולחיות". ^[1] איקיגאי הוא משמעות או כיוון לחיים. המשמעות או הכיוון הם אישיים. האיקיגאי גורם לאדם לפעול להגשמה עצמית בכיוון של מימוש אותה מטרה או סיבה לקיום. על ידי כך הוא מעניק לאדם תחושה של משמעות ושל סיפוק עצמי.
חשוב לציין שאיקיגאי של אדם הוא סובייקטיבי ואינו חייב להיות בתחום מסוים של החיים. 

זהר וצ'ייסי, מובילות הסיור, הדגישו את חשיבותו של האיקיגאי בתהליכים בבית-ספר, והסבירו לנו שכל מה שילד בבית-ספר עושה אמור להיכנס לאיקיגאי, שכולל: 

מה אני אוהב? במה אני טוב? איך זה מביא כסף (האם זה עונה על צורך כלשהו בחוץ שאנשים ישלמו לי על זה כסף)? במה זה תורם לעולם?

בשנה הראשונה מתרכזים בעיקר במה אנחנו אוהבים ובמה אנחנו טובים. בשנים הבאות, פותחים את נקודת המבט גם החוצה לאחרים, לעולם – צורך בעולם שמעניין אותו מה שאני עושה. בשנים האחרונות מתחילים לעבוד בחוץ או בבית-ספר. 

החוק אומר שאפשר לעבוד יומיים בשבוע מכיתה יא מחוץ לבית הספר, בתנאי שזה מקדם את הלמידה. (למעשה, מותר לעבוד לפני, אבל מכיתה יא אפשר לעבוד על זמן בית הספר). בית-הספר שוקל להקים חממה לעסקים חברתיים שילדים יכולים לקחת בהם חלק ולעבוד בהם, בנוסף לאפשרויות מחוץ לבית-הספר. על-פי גישת תיכון החממה, העבודה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה, כי העשייה היא הביטוי הטוב ביותר ללמידה.

ככלל, יש דגש גדול על חינוך ערכי – אנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים, מה שאנחנו חזקים וטובים בו, מה שמאפשר לנו להתפרנס, אבל חשוב ביותר לעשות טוב הלאה בעולם.

סדר יום

לסדר היום רכיבים קבועים ורכיבים משתנים. הרכיבים הקבועים הם מפגש הבוקר ומפגש הסיום, וגם שעת העבודה על פרוייקט אישי.

מפגש הבוקר – פותחים את היום כדי למקד, לדבר על פעולות שרוצים או שצריך לעשות היום, מדברים על נושא שהמנטורים מעלים

מפגש סוף היום – כתיבת רפלקציה ביומן, וסיכום יום

במשך כל היום יש בערך 4 שעות שהן זמן עבודה אישי. המשמעות היא שהלומדים מארגנים לעצמם את לוח הזמנים של העשייה שלהם (בליווי ותמיכה של המנטורים).

השעה הראשונה מבין שעות העבודה האישית מוקדשת לפרויקט האישי (בשלב זה הפרויקט הוא חודשי, אבל בקרוב יהיו פרויקטים ארוכים יותר).

בכל יום יש שעה אחת שבה תמיד מוצעת פעילות גוף (פילאטיס, יוגה, הליכה, זומבה, ריצה, אימוני כח ועוד).

בנוסף, יש פעילויות נוספות משתנות לפי הימים:

• סדנאות בנושאים שונים
• קבוצות למידה בהנחיית מנטורים
• הרצאות אורח של מומחים
• לאחרונה נערך הקאתון במהלך 24 שעות בו יצרו הלומדים פתרונות לעזרה לחיות במצוקה
• יוזמות ועיסוקים בתחומי העניין: נגינה ושירה בלהקה של בית-ספר,  עבודה במייקרס ספייס, יצירת פודקאסט, הקמת ספריית בית-ספר ועוד.

פרויקטים

כל לומד מחליט על פרוייקט שברצונו לעבוד אליו במהלך החודש. הפרוייקטים נובעים באופן ישיר מתרשימי האיקיגאי, והם מדגישים את ההתחייבות שהלומדים לוקחים על עצמם ומוציאים אותם לפועל.

לדוגמה, זהר סיפרה על הפרויקט שלה באומנות. המטרה שלה היא להקים תערוכה של יצירות שמציגות באופן אמנותי "דברים שימושיים בחייה של זהר".

צ'ייסי כותבת סיפור קצר, שבתקווה יהפוך לספר שתוכל להוציא. הסיפור התגלגל מכתיבה ישנה שהחליטה לשכתב. 

קבוצת ילדים עובדת על יצירת משחק מחשב כשכל אחד עובד על היבט אחר – אנימציה, מישחוק ותכנות.

אחד הילדים עובד על עריכת סרטון שמציג את בית-הספר. הוא יושב באחד החדרים עם שני מחשבים ומסך נוסף ומרוכז בעבודה.

ילד כותב תסריט לסרט, ומגייס ילדים מהשכבה להופיע כשחקנים.

לכל לומד פגישה שבועית עם המנטור כדי לשוחח על הפרויקט ועל ההתקדמות.

הפרויקטים ברובם אישיים בשלב זה. לומדים בדרך כלל פונים למנטור כשהם נתקעים, ופחות פונים ללומדים אחרים במקרים כאלה. יחד עם זאת, בעת דילמות או צורך בעזרה, במידע או בהפעלה, יש שיתוף פעולה בין הלומדים. גם במפגשים קבוצתיים יש התכוונות להתייעצות ולהיעזר בקבוצה. 

מה לומדים? 

נושאי הלמידה מגיעים מהתהליך של הלומדים. אין הכרח חיצוני ללמוד תחום דעת כזה או אחר. מסגרת בית-הספר כן מחייבת אחריות, חיפוש אישי, מציאת תחומי עניין, יוזמה ואקטיביות. חיפוש אישי מתמשך איך לממש את החיים שלי, ואיך לתרום לעולם טוב יותר. 

מתוך התהליך הזה הלומדים אמורים לייצר את צעדי הלמידה והעשייה שלהם, ולהיות מחוייבים להם.

מה לגבי מקצועות ליבה?

אם ילדים מרגישים שחשוב להם ללמוד אנגלית אז השלב הראשון יהיה לפרוס אופציות שונות שבעזרתן ניתן להגשים את היעד. זה יכול להיות סרטון, קבוצת שיח באנגלית, תוכנת לימוד, תרגול דיבור עם אדם שמעוניין בכך מקרוב או מרחוק, ויש גם מורה לאנגלית שאפשר להיעזר בה. הרעיון הוא לעבוד עם המשאבים שיש ולנצל הזדמנויות.

ומה לגבי בגרות?

יש ילדים שרוצים לעשות בגרות. הם משוחחים על כך עם המנטור וחושבים יחד מדוע חשוב להם לעשות בגרות, ובאיזו מתכונת, והאם מעכשיו זה הולך להיות הדבר המרכזי שהם עושים והם לא יעשו דברים אחרים (ואז נשאלת השאלה למה הם בתיכון החממה, אולי מעבר לבית-ספר רגיל או אקסטרני עדיף). ילדים שמעוניינים לעשות בגרות לצד העשייה בבית-ספר בדרך כלל פונים לאתר "גול" ולומדים אונליין.

לומדים מתוך עניין וצורך

בתיכון החממה ילדים לומדים להתפתח בתוך דברים שמעניינים אותם, ליזום ולהשיג את מה שהם צריכים ורוצים.

כל שאיפה או צורך שילדים מעלים, חוזר אליהם בשאלה – איך תשיגו? איך תעשו? כך הם מעורבים בפיתוח חדר המייקרים שלהם, בניה של קיר שחוצץ בין שני חדרים – הם יזמו, הם השיגו חומרים, בנו, ובדרך למדו המון. גם יוזמה של בניית ספרייה בית-ספרית יוצאת לפועל בצעדים קטנים. הקמת להקה מחייבת ללמוד ולהשתפר בנגינה, וגם על זה מוצאים הלומדים מענים בתוך בית-ספר ומחוצה לו. כל יוזמה כזו מזמנת למידה משמעותית ובלתי מוגבלת. 

משוב והערכה

משוב והערכה מאד חשובים לתהליך הלמידה. ההערכה היא דיאלוגית ונעשית בתהליך שיתופי מלא עם הלומדים. ללומד ולמנטור חלק מאד פעיל בהערכה. הלומדים בוחרים על מה מעריכים אותם, והם צריכים לבקש מעוד מישהו חיצוני הערכה (למשל, חברים בקבוצה, הורים).

ההערכה מורכבת משלושת הרכיבים שמהווים את "האני מאמין" בתיכון החממה, במידה מסויימת "חומר הלימוד":

מעגל ליבה – בני אדם כמכלול סוגי אינטילגנציות, מיומנויות וכישורים שהם הליבה

למידה – אפשר ללמוד הכל, דורש השקעה, ויתור

יזמות מקיימת  – יציאה החוצה, עשיית הטוב בעולם, יזמים, מנהיגים שמובילים קדימה, התבוננות על החברה

חוויות ותחושות

אפשר להרגיש את האקטיביות של הלומדים, את אופני הביטוי השונים, את טביעת האצבע הייחודית שלהם. אין כאן טשטוש זהויות, להיפך, כל אדם מביא את עצמו במלואו, על כל צדדיו המגוונים.

הילדים מבטאים את עצמם. אין שקט, אין אחידות, לא שומעים את קולו הרם של המורה. 

יש כאן בלגן חי.

ויחד עם זאת, יש גם איזו נינוחות, שקט שנובע מזה שכולם עסוקים, כולם בעניינם.

לא מכרו לנו פנטסיה כאן בתיכון החממה. אלא פיסה משגרת החיים המורכבת והתוססת שמתרחשת כאן.

כששואלים את הילדים באופן ישיר, איפה האתגרים, היכן ההתמודדויות, הם עונים שיש רגעים לא זוהרים. כשלא רוצים לתת לך מנוחה, כשאני לא מוצאת מה לעשות, כשדברים מתסכלים, כשאני מאוכזבת או מאכזבת.

החיים עצמם – ללא הנחות.

נשארנו עם הרבה מחשבות, וגם כמה שאלות:

• למי זה מתאים? זה מתאים לכולם?
• האם תיכון החממה הוא הדבר הבא?
• האם זו צריכה להיות מגמה בכל תיכון "רגיל"?
• נניח כאן את השאלות – פתוחות ללא מענה לכל אחד ואחת מכם.

לקריאה על בתי-ספר נוספים בהם סיירנו במסגרת: "בשבילי הלמידה":

בית-הספר השכונתי שפירא

בית-הספר היסודי ממלכתי בסלעית

בית חינוך קהילתי גאולה

הבוסתן – בית חינוך בתנועה