בלוגים, וטיפוח מעורבות לטווח ארוך

בתחילת עידן הקורונה עוד לא ידענו שזה יימשך שנה שלמה ואולי יותר, אבל היה די ברור שזה לא ייגמר בשבוע שבועיים. כאמא, הרגשתי שטוב יהיה אם לשירה תהיה מעורבות לטווח ארוך – עיסוק שתשמח לחזור אליו בכל זמן פנוי, שתרצה ללמוד ולחקור דברים חדשים סביבו, שתהיה גאה בו, שתוכל לשתף אותו עם חברים וחברות.

סיפרתי כבר בפוסט "למידה ארוכת טווח" על אחד מהעיסוקים הספונטניים ארוכי הטווח שלי – צפייה במיקרוסקופ, ושעות העניין הרבות, ההנאה והלמידה שעיסוק זה סיפק לי.

בלוג כעיסוק לטווח ארוך

לאחר מחשבה, הצעתי לשירה לכתוב בלוג, ולשתף בחיי היומיום שלה בתקופה המיוחדת הזו. היא ממש נדלקה על העניין, עזרה לי להקים בבלוג בוויקס ומהר מאד יצרנו יחד את הפוסט הראשון. ההתלהבות הראשונית היתה גדולה, הפוסט היה חמוד וגדוש בתמונות, ושיתפנו בו את כל המשפחה המורחבת. השמחה היתה גדולה.

וכך, כל כמה ימים כשהיה משהו מעניין לכתוב עליו, התיישבנו יחד, אספנו תמונות ואחרי שעה של עבודה היה עוד פוסט מושקע ויפה.

כתבנו על הכנת מרציפן ביתי משקדים, על ביקור במוזיאון הטבע בתל-אביב בין הסגרים, תיעדנו את היונה שדגרה על 3 ביצים בקן שבנתה עם בן זוגה על אדן החלון, וכמובן, את ניקיון הבית בשבוע הראשון של הסגר.

מוזמנים לבקר בבלוג  של שירה. אם אתם מבקרים, אל תשכחו לעשות לייק לפוסט שאתם קוראים. זה חשוב מאד לילדים וגם למבוגרים 🙂 !

אבל מה? שמתי לב שלמרות שעובר זמן, הבלוג לא הופך להיות עיסוק מתמשך של שירה. אם אני לא יוזמת ומתפנה לעבוד איתה, זה פשוט לא קורה. העיסוק אינו מונע מתנועת החיים של שירה וגם כשיש לה רעיון היא לא מוציאה אותו לפועל בלעדיי. בסוף אוגוסט 2020 כתבנו את הפוסט האחרון, ומאז, מידי פעם אנחנו מזכירות ש"את זה אפשר לכתוב בבלוג" אבל זה לא באמת נישא קדימה.

מעורבות במושגים של למידה מתנועת החיים

תנועת החיים מביאה איתה שאיפה (implying) לכתוב על איזה רעיון או דבר שקרה, אבל אז היא נתקלת במחסום ולא מצליחה להינשא קדימה (carried forward). החיכוך עם סביבת העבודה של הבלוג, עם השליטה בסביבה הטכנית, עם הצורך לכתוב ולנסח, לא מאפשרים לתנועה של שירה להינשא קדימה.

מעורבות לטווח ארוך יכולה להתרחש כשבחלק גדול מהזמן נמצאים בחוויית זרימה (flow). מיהיי צ'יקסנטמיהיי גילה כי זרימה מתרחשת כשקיים איזון בין רמת המיומנות לרמת האתגר. במקרה של שירה, רמת האתגר היתה גבוהה מרמת המיומנות. כדי לכתוב בלוג נדרשות מיומנויות בממדים שונים: ברמה הטכנית צילום תמונות, אחסון התמונות במחשב ואיחזורן, כתיבה זורמת ללא מאמץ, עריכה חוזרת ונשנית ועוד.

אני מעריכה שלקראת גיל 10 רמת המיומנות תהיה מאוזנת עם האתגר ואז תוכל לחזור לעיסוק זה בזמנה החופשי, בהנאה, יצירתיות ומשמעות.

סדנת בלוגים

בשנים האחרונות אני מתנסה עם ילדים בלמידה מתנועת החיים בבית-הספר הדמוקרטי ברעננה – "מרחב". ערכתי התנסויות בלמידה בנושאים שונים: "אנרגיה וגלגוליה", חומרים, וגם למידה חופשית מתוך עניין.

לקראת השנה המיוחדת והמאתגרת חשבתי שיהיה טוב אם לילדים יהיה עיסוק לטווח ארוך משלהם, שאפשר לתמוך בו ולטפח אותו גם מרחוק. מהרגע שחשבתי על "סדנת בלוגים" הרעיון לא עזב אותי.

הזמנתי ילדים מכיתות ד-ו להשתתף בשיעור. שמונה ילדים וילדות משתתפים בסדנת הבלוגים מתחילת השנה ועד לסיום המחצית שמתרחש השבוע. לאחר כחצי שנה אני יכולה לשתף במספר תהליכים מעניינים שמתייחסים למעורבות לטווח ארוך.

איך למידה מתנועת החיים מתרחשת כאן?

איך התהליך נראה? כאשר התהליך זורם:

  • יש שאיפה למשהו (implying) – רעיון שרוצים לכתוב עליו, כמיהה לפוסט שיהיה מגניב, מעניין, שייצור רושם מסויים
  • יש נשיאה קדימה (Carrying forward) – כותבים פוסט ומרגישים שכתבנו טוב ויצירתי, משלבים תמונות, מתלהבים, משתפים
  • יש שוב שאיפה למשהו – עולה עוד רעיון…
  • יש נשיאה קדימה – שוב כותבים פוסט, מתלהבים, משתפים…

התהליך זורם – שאיפה למשהו, ונשיאה קדימה, ושוב….כמו נהר זורם. זה מהנה, מרגש, מספק ומלהיב.

אבל לא תמיד זה המצב. ישנם תהליכים שבהם יש מעצור.

מעצור שנוצר מאתגר גדול עם מיומנות לא מספקת

רוני בת 9. היא לא אוהבת לכתוב, אפילו מתקשה קצת בהקלדה, כמו ילדים רבים בני גילה, היא מתמודדת עם שגיאות כתיב. שלושה שיעורים עברו עד שהצליחה להשתלט על הצד הטכני. כתיבת שם משתמש וסיסמה (שתמיד לוקח הרבה זמן להיזכר בה), ניווט באתר לאזור עריכת הפוסטים, איתור התמונות שנמצאות בטלפון שלא נמצא כרגע בהישג יד, ועוד פרטים שעוצרים ותוקעים את תהליך היצירה. כשהשלב הזה היה מאחורינו והתמרון בבלוג הפך לקל וזורם יותר, צריך היה להתמודד עם הכתיבה – איך מאייתים מילים, איך מנסחים משפטים, מה כדאי לכתוב ואיפה – כל זה לא זרם בכלל. וכמו לא מספיק, גם העלאת התמונות למחשב לא תמיד הצליחה. זה גרם למצב של תקיעות. מספר שבועות שבהם אין כל תנועה בבלוג של רוני. אין התלהבות, יש תסכול.

מתוך קשב לתהליך של רוני, הצעתי לה עזרה מרחוק במהלך השבוע, עזרה בחציית המהמורות שבהן היא נתקלת. אני מקווה שתוך מספר שבועות תפתח רוני מיומנויות מספיקות בחלק מהחזיתות שיאפשרו לתהליך שלה להינשא קדימה.

מעצור שנוצר ממיומנויות גבוהות ואתגר לא מספק

המצב של ענת בת ה- 11 הוא שונה לגמרי, אבל גם היא מתמודדת עם מעצור. היא כותבת פוסטים יפים ומעניינים. הכתיבה שלה זורמת ומקצועית יחסית לגילה. היא מבינה את מערכת הבלוגים ולעיתים קרובות עוזרת ומסבירה לחבריה האחרים איך עושים דברים שונים. היא עצמאית לחלוטין, ומייצרת פוסטים בקלילות. בשבוע אחד כתבה 4 פוסטים יצירתיים ומעניינים.

כבר חודש שענת לא מייצרת פוסטים חדשים. מתוך קשב אליה אני מזהה שהיא מרגישה הרבה מעל הרמה של משתתפי הסדנה. כל פוסט חדש שלה זוכה לתשואות, ואחרי מספר פוסטים נגמר האתגר. גם היא נמצאת בתקיעות. לאן עכשיו? אין עוד שאיפה לעוד פוסט באותו סגנון.

זה המצב בו הייתי רוצה לעזור לענת לחלץ נתיבי התקדמות – לעזור לה לייצר שאיפה למשהו כדי להינשא קדימה. זה יכול להיות מציאת קהלים חדשים לשיתוף הפוסטים שלה, או יצירת אתגר לפוסטים מסוג מסויים, או אפילו יצירת הזדמנויות לעבודת צוות בין ילדים מתקדמים.

כשתנועת החיים זורמת בתוך הפעילות

שניים מילדי הסדנה, מיקה ורועי, נמצאים בזרימה רוב הזמן. בכל שלב, יש להם מספר רעיונות לפוסטים "בהיכון" שמייצרים שאיפה ורצון להינשא קדימה. בכל שבוע או שבועיים הם כותבים פוסט ונמצאים בתהליך יצירתי ומהנה סביבו. הם מבקשים לשתף ואנחנו מחפשים קהלים חדשים  לשתף את הפוסטים שלהם.

המיומנויות של שניהם גבוהות – גם מבחינה טכנית וגם מבחינת ביטוי בכתב. ניכר שרמת האתגר נשארת גבוהה מעצם התהליך של העלאת רעיון לכתיבה (שאיפה לביטוי) והתמודדות עם הניסוח היצירתי שלו בכתב (שנושאת קדימה). כל רעיון לכתיבה מעורר אתגר שאפשר להתמודד אתו אבל גם מעניין להתמודד איתו. תנועת החיים זורמת בתוך תהליך הכתיבה.

כשתנועת החיים דועכת בתוך הפעילות

עידו ויאיר עדיין לא לגמרי התחברו. יכול להיות שהם תקועים איפה שהוא ועוד לא הצלחנו לצאת משם, וגם יכול להיות שסוג העיסוק הזה לא מעניין אותם. גם זה יכול להיות.

מה אפשר ללמוד מכל זה?

כדי שמעורבות לטווח ארוך תתפתח חשוב שתנועת החיים תזרום בתוך הפעילות, אם זו פעילות של משחק, יצירה, למידה עיונית, הבנה וכל עיסוק אחר.

מעצורים בתנועת החיים יכולים להיגרם מאתגר גדול ומיומנות לא מספקת – צריך לבדוק אם ניתן לפתח את המיומנויות הנדרשות, או להוריד את רמת האתגר. לפעמים הפער גדול מידי. לפעמים שווה לחכות שנה-שנתיים.

מעצורים בתנועת החיים יכולים להיגרם ממיומנויות גבוהות ואתגר לא מספק – צריך לבדוק אפשרות לחלץ נתיבי התקדמות חדשים שיאפשרו אתגרים חדשים

מעצורים בתנועת החיים יכולים להיגרם מחוסר חיבור או חוסר עניין. לא בכל מחיר. ניתן לחפש חיבור ועניין במקום אחר.

הממד הנוסף – הבלוג שלי

ואם בבלוגים עסקינן…

ממש לפני שבוע, קיבלתי מייל מרגש מיונית צוק (שממנה למדתי השנה המון על בלוגים ועוד), שהבלוג שלי סוף סוף מופיע בחממת הבלוגים שלה, תחת קטגוריית חינוך. ההמתנה היתה ארוכה אבל משתלמת.

עכשיו הבלוג שלי הוא חלק מקהילת החממה לבלוגים. משמח!

אשמח אם תשתפו:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת

6 תגובות

  1. זה כל כך מעניין הניתוח הזה מנקודת המבט של האיזון בין האתגר והמיומנות. בתיאור שלך, גם בחוויה של שירה וגם בקבוצת הילדים בקורס, את מתארת את התקיעות והקשיים כשמשהו אובייקטיבי ולא כהתנגדויות של הילדים או בעיית התנהגות שלהם, כפי שקורה לעיתים בבית ספר. אני מוצאת שגם אנשי חינוך מתקדמים בתפיסתם, מייחסים לילד עצמו את חוסר שיתוף הפעולה, הקושי וכו. ומנסים לפתור את זה בדרכים שונות של שכנוע לשיתוף פעולה.
    פה את מנסחת את זה כמשהו חיצוני שפועל על הילד (מתוך מקום פנימי עמוק).
    מקווה שזה יצא ברור איך שכתבתי אבל לי זה איפשר ממש זום – אאוט על התהליך.

    1. הדס, מה שאת כותבת נשמע כל כך הגיוני, ואם זאת, לא חשבתי על זה בכלל בזמן כתיבת הפוסט. זה נכון שמצבי תקיעות יוצרים עבור הילד תחושת תקיעות עם נסיונות לעשות משהו כדי להקל עליהם, שהרבה פעמים מתבטאים בביטויים התנהגותיים חיצוני, שעבורינו מתקבלים כבעיות התנהגות: התבטלות, כעס, וויתור, ביטויי תסכול, סטייה מהמשימה ועוד.
      את כותבת שאני מנסחת את זה כמשהו חיצוני שפועל על הילד וזה מדייק לי שוב את הרעיון שמדובר גם כאן ב"גוף-סביבה" – הילד יחד עם העיסוק שלו יחד איתנו הוא אירוע אחד.
      תודה, יקרה, על ההערה המאירה הזו.

  2. חיכיתי לקרוא את החוויות ואת השיתופים שלך מהסדנה הזו, מאז שכתבת על פתיחתה. את כבר יודעת שאני מאמינה שבלוג הוא כלי למידה מופלא, וההזדמנות שיצרת לילדים להשתמש בו היא נהדרת ומרתקת, וגם הניתוח שלך אותה, ההתבוננות.
    אישית, אני מרגישה שבכל העולם הזה של מיומנות-אתגר-עניין, האתגר המרכזי שלי הוא לזהות בדיוק את הנקודה, ובעיקר במקרים ה"טריקיים", אלו בהם נוצרת הימנעות (לפעמים כתוצאה מאתגר גבוה מידי בעבר, לפעמים מסיבות אחרות) שמסתווה כחוסר עניין. גם כאן- אין תנועה, אבל המחסום הוא אחר. מצאה חן בעיני ההגדרה של "לחלץ נתיב התקדמות", אני חושבת שהיא רלוונטית גם למקרים שמעסיקים אותי.

    1. הי קרין,
      נראה לי שלשתינו יש עולם התנסות עשיר מאד בכתיבת בלוגים בעצמינו, ותופעות כמו תקיעות, הימנעות, חוסר תנועה מוכרות והן מושא להתמודדות ולהתבוננות. אני לוקחת מהניסיון הזה הרבה גם להתבוננות של מה שקורה לילדים. אם כי, המניעים מאד שונים, וגם המחוייבות לכתיבה שבשגרה היא שונה. מה שכן משותף הוא הכתיבה האותנטית, מתוך עניין פנימי ולא כמטלה חיצונית. וזה נראה לי חשוב מאד כאן. תודה!

  3. אורית, איזה יופי של רעיון עם הסדנה הזאת וגם הניתוח שלך של הדרך שכל ילד עובר. מאוד מעניין לקרוא. זה גרם לי לחשוב על הדרך שלי העצמאית עם עסק יחסית חדש, והמקומות בהם אני נמצאת במעצור. נתת לי נקודת מבט אחרת להסתכל על העניין דרך אתגר מול מיומנות. נהנת לקרוא אותך ואת כל הדברים המעניינים שאת יוצרת 💕

    1. תודה דלית,
      אני מוצאת שדרך ההסתכלות הזו מאד עוזרת לי גם בחיים שלי, ולא רק בעולם הלמידה. נתיבים של התפתחות, תהליכים שונים, פעולות שאני רוצה לעשות. כשיש מעצור כזה אני שואלת את עצמי אם התנועה היא אותנטית שלי, או שאני נדחפת לעשות פעולות ממוטיבציות זרות. והצד השני הוא שהתנועה היא לגמרי שלי, ויש המון דברים שעוצרים אותה וזה יוצר המון תסכול. ואז אני מנסה לבדוק האם נהר החיים שלי יכול להסתפק כרגע בנחלון צר וצנוע שיכול לפלס את דרכו מבעד כל מה שיש בסביבה. וכל זה אולי מתאפשר כשיש רגע של עצירה והתבוננות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים מעניינים מהבלוג

מבידוד לשחרור – להניח לתנועת החיים לזרום

מה קרה כשילדה קטנה (7) נכנסת לבידוד, ואמא עסוקה בוקר שלם ולא זמינה לשעשע אותה? פוסט שמדבר על דיסוננסים – מה קורה שהולכים כנגד הדפוסים של השקעה, של שליטה, של קידום. מה האפקט של סביבה מאטה?

חשבוניית עץ. לימוד חשבון מתנועת החיים

ללמוד (חשבון) מתוך תנועת החיים

במהלך התנסות עם ילד שילבתי היבטים של גישת למידה מתנועת החיים בתוך העיסוק ב"חשבון של בית-ספר". שילוב מאתגר – הלימוד בבית-ספר פועל על-פי תבניות שלמידה מתוך תנועת החיים שואפת לפרוץ. מה למדנו מתוך ההתנסות הזו?

ashim-d-silva-100979

שנשמור על קשר?

הירשמו לניוזלטר וקבלו למייל עדכונים ותכנים ממני: פוסטים בבלוג, ועדכונים ישר מהתנור על כל מה שחדש כאן. המייל שלכם יישאר חסוי.

דילוג לתוכן